חברה אמיתית

בס"ד

טליה ניסתה ללמוד למבחן.

זה היה מבחן גדול במיוחד, על הקורס החשוב ביותר (והגדול ביותר) במהלך הסמסטר.

הבהוב מכיוון הפלאפון שלה. טליה מנסה להתעלם ממנו ומחליטה לדחוף אותו לתוך הארון כדי שלא יפריע לה לפחות בשלוש השעות הקרובות.

היא חייבת להתרכז. אין מצב שהיא עושה מועד ב' בקורס הזה.

בדרך לארון היא מעיפה מבט בכל זאת, על הדרך.

על הצג מופיעות 3 שיחות שלא נענו (אמא, ורווית (2)), הודעה קולית (רווית) ושלוש הודעות ווצאפ (יעל בקבוצה של הלימודים, ורווית (2)).

לאמא היא תחזור מאוחר יותר. היא תבין.

שמישהי אחרת תענה ליעל. זו בכל מקרה שאלה על קורס אחר שאין לה מושג בו.

רווית.

לרווית אני חייבת לענות, חשבה טליה.

"הי טליה, מה נשמע? הכל טוב? (10.45)"

"וואי, טליה, למה את לא עונה לי? אני חייבת אותך דחוווף!!! (10.55)"

"הי רווית, אני לומדת למבחן ממש חשוב. לא יכולה לדבר כרגע. אני אהיה פנויה אחר הצהריים, בסביבות חמש וחצי. ואם אוכל, אתקשר אליך קודם. (11.14)"

היא לא באמת תהיה פנויה בחמש וחצי, אבל היא לא יכולה לדחות לגמרי את רווית. ועכשיו היא באמת חייבת ללמוד. ויש לה עוד את הפגישה הזאת בערב.

אחרי חצי שעה של למידה הטלפון בבית מצלצל.

טליה מתעלמת.

זה בטוח לא בשבילה.

ובכלל- אף אחד לא אמור להיות עכשיו בבית.

היא מנסה לחזור לריכוז.

הטלפון מצלצל שוב. ושוב.

טליה נאנחה וקמה לענות.

"טליה, מה קורה איתך? למה את לא עונה בפלאפון? אני ממש חייבת אותך! חשבתי שאת חברה אמיתית שלי, ובדיוק כשאני צריכה אותך את נעלמת?"

"רווית, כתבתי לך בווצאפ שאני לומדת למבחן חשוב.." ניסתה טליה להסביר בעדינות.

"אז המבחן יותר חשוב לך ממני? למבחנים יש מועדי ב'. לי אין.

עכשיו תקשיבי…"

טליה נאנחה לעצמה בשקט והקשיבה לרווית בסבלנות ב68 הדקות הבאות.

"תודה שהקשבת טליה, את חברה אמיתית". סיימה רווית את השיחה.

במשך השעות הבאות היא שוקעת בסיכומים, מנסה להספיק כמה שיותר בזמן שנותר לה. בחמש וחצי היא עוזבת את המחברות. היא חייבת להתכונן לדייט הזה.

אולי תקופת מבחנים היא לא הזמן הנכון לדייטים, היא חושבת. אבל המון זמן לא היתה לה שום הצעה בכלל. וההצעה הזאת אפילו נשמעה לה קשורה! חבל לפספס את ההזדמנות…

טליה מוציאה מהארון את השמלה שרצתה ללבוש וגם את הפלאפון. זה היה רעיון טוב לשים אותו בארון. 5 שיחות שלא נענו מרווית ו14 הודעות ווצאפ. בטח מהבוקר. היא מתארגנת מהר, מספיקה לתפוס את האוטובוס שרצתה ויורדת ממנו סמוך לגן הורדים 3 דקות לפני הזמן. היא רואה בחור עובר ונדרכת. אבל הוא ממהר לצד השני של הכביש, ובכלל לא מביט לעברה.

הבחור מאחר לה ב2 דקות. אולי כדאי לה להתקשר אליו? לוודא שהכל בסדר?

היא מוציאה את הטלפון מהתיק, ורואה שהוא מצלצל. שוב רווית. לענות?

תנועה בזווית העין מושכת את תשומת ליבה. הבחור שעבר על פניה מקודם ניגש אליה.

"את טליה." הוא קובע יותר מאשר שואל. היא מהנהנת. "סליחה, חשבתי שקבענו בצד השני. נעים מאוד, אני אביאל".

"נעים גם לי" טליה מחייכת. לא נורא שהוא איחר קצת.

הם נפרדו באותו מקום. אביאל חיכה איתה עד שהאוטובוס הגיע, ותחושה חמימה התחילה להציף אותה מבפנים.

בערב שלמחרת היתה לה שיחה ארוכה עם רווית, חברה שלה. אביאל התקשר פעמיים ושלח הודעה. אבל היא ממש לא יכולה לומר לרווית שוב שתחזור אליה אחר כך. היא נורא נעלבה אתמול, כשטליה לא ענתה לה. בתור פיצוי, היא הבטיחה ללכת עם רווית לקניות שהיא רצתה ביום רביעי, לבוא אליה הביתה ביום חמישי ולנסוע ביחד ליריד האומנות ביום שישי.

"ערב טוב טליה, היה לי נעים ומעניין לפגוש אותך אתמול, ואשמח להעמיק את ההיכרות ביננו. האם מתאים לך להיפגש שוב מחר בערב?"

טליה סמסה "כן!" מהיר בחזרה.

לפני שקלטה שהיא אמורה לפגוש את רווית מחר בערב, ולמחרת, וגם ביום שלאחר מכן…

מה לעשות?

לאכזב את החברה הכי טובה שלה? לדחות את הבחור שאולי אולי יהיה החתן שלה?  

היא הצליחה לקבוע עם אביאל פגישה בבית קפה מספיק מאוחר כך שתוכל להיפגש עם רווית קודם. לבית הקפה היא הגיעה בכל זאת קצת באיחור והרגישה ממש רע בקשר לזה, אבל אביאל קיבל את זה בהבנה.

הם הזמינו שוקו חם.

הוא שוב ליווה אותה לאוטובוס.

לפני שנפרדו אביאל היה נראה קצת מוטרד, ואמר לה: "טליה, אני מרגיש שיש משהו שמכביד עליך. שמשהו מונע ממך להיות לגמרי בקשר. אני יודע שאנחנו נפגשים רק זמן קצר, אבל אני רוצה שתרגישי בנוח לדבר על זה."

טליה הרכינה את ראשה.

גם היא הרגישה שמשהו, ואם להיות כנה, מישהי, מפריעה לה להיות במקום שהיא חולמת עליו. איך רווית תקבל את אביאל? איך היא תצליח לתמרן בין שניהם? מה יהיה?

האוטובוס שבדיוק הגיע חסך ממנה תשובה מידית לאביאל.

אבל הוא לא פטר אותה מתשובה לעצמה.

*******************************************

מצפים ממני.

חברה טובה שלי מצפה. איך אני יכולה לאכזב אותה?

כולנו חווים מערכות יחסים כאלה, במוקדם או במאוחר; ציפיה גדולה, ניסיון לרצות, ועוד אחד, ועוד אחד…

ופתאום אנחנו מגלות שערכים שחשובים לנו נרמסים בדרך. אולי אלו קשרים, אולי זו הפניות לעצמנו ואולי העולם הפנימי שלנו…

הקטע הוא, שמערכת יחסים כזו מצמיחה בקלות רודן מהצד השני. מין רווית כזו שבטוחה שהכל מגיע לה, וחייבים לחכות לה עם אוזניים פתוחות. תמיד.

חלק מאוד משמעותי מבנייה של קשר בריא – הוא היכולת לשים גבולות.

המסוגלות לומר לצד השני "זה פחות נראה לי…", "פחות מתאים לי ש…" או "הייתי מעדיפה בזמן אחר…" – מאפשרת בניה של קשר בריא. קשר שיש בו מקום לשני הצדדים.

שאלת מפתח משמעותית כאן – היא "מה אני רוצה"? אני רוצה לפגוש את רווית עכשיו? אני רוצה להקשיב לה עכשיו? אני מרגישה שמותר לי להגיד לא?

ואם אסור לי – מה זה אומר על הקשר?

ברור שיש בקשרים המון מקום לוויתורים. אבל אולי דווקא בגלל… שאנחנו כאלה טובות, אכפתיות, רגישות ונזהרות שלא לפגוע.. (ותודה להורים ולמורות מהאולפנא שהביאונו עד הלום)- דווקא בגלל זה – חשוב כל כך לשים לב לבריאות של הקשרים. אני צריכה להרגיש שזה קשר שאני בוחרת בו. שאני יכולה לבחור מה המינונים הנכונים לי מבחינת תדירות הפגישות, מבחינת רמת השיתוף, מבחינת המרחב האישי שלי… ולא קשר של תלות..

ההתרחשות הזו מול החברה הטובה היא כל כך משמעותית, כי ב"העתק הדבק" ובקלות, אנחנו מעתיקות את אותו הדפוס לקשר זוגי.

אז…מותר לומר לא!

אם את מזהה את עצמך בתוך הסיפור – יכול להיות ששווה לך לבדוק את האימון הרגשי שלנו – זה יכול ממש לעזור. בעזרת השם.