חייבים להתחתן בכלל?!

״בקיצור הייתי בשוק!  הרי עשיתי כבר את העבודה הזו,למה אני צריכה להגיש אותה שוב?"
היא פטפטה בעליצות כשהבחור יושב לידה ומביט בה.
הם כבר יוצאים פעם שלישית.
היא נושמת עמוק ונזכרת בכל הדיבורים הטובים של כל מי שמסביבה שמהדהדים בה:
את מדהימה. את איכותית. יש לך כל כך
הרבה איכות בתוכך וכ״כ הרבה להעניק, פשוט תהיי עצמך!
אבל הנה אני עצמי, וזה בדיוק אותו הדבר.
נו באמת, מה חשבת לעצמך, שהפעם זה יהיה שונה? היא כבר מכירה את המבט הזה.
המבטים המוזרים של הבחורים שהיא יוצאת איתם. ועכשיו תפסיקי לדבר. עכשיו.

"ולא הבנתי למה היא אמרה את זה,"
היא מסיימת ומחכה שידבר כבר, נו!
"תגידי, את רוצה לשבת? לשתות משהו?"
הוא הציע פתאום, נבוך.
מה? מה לשבת עכשיו? "לא,אני בסדר, אל תדאג".
"את בטוחה? את נראית לי נסערת ואני חושב שאם תשבי זה יעזור לך.
אני אזמין לך קפה".
"לא, לא, הכל טוב". הוא הביט בה, שותק.
היא הצילה את השיחה. "אז אמרתי לה שאני לא צריכה את הקורס הזה,
יש לי עוד קורסים. חוץ מהעובדה שיש לי פטור באנגלית…".
הפגישה עברה מהר עם כל הפטפוטים שלה.
הם נפרדו בחיוכים מהוססים בעוד היא מסמנת לעצמה קו אדום
נוסף ברשימה ההולכת ומתארכת שלה.

מה לא בסדר איתי? 
שירה יושבת על הספה ובראשה היא מריצה את הפגישה של אתמול.
יאללה, אין לי כוח לזה. לא רוצה להתחתן,
לא צריכה להתחתן וזהו.
אני בחורה מוצלחת. למה אני צריכה את המעמסה הזו עכשיו?
מה כל כך מיוחד בצד השני שחייבים להיפגש ככה?
יש לי עבודה, אני לומדת לתואר אקדמי,
יש לי חברות ותכונות טובות. אני יכולה להסתדר לבד!

ופתאום- צלצול טלפון.
״שירה? " היא שמעה את הקול ומצב רוחה שקע לאט.
״הי, מה נשמע? תראי, חשבתי על זה ו…״
"זה בסדר״ היא נאנחת. ״אני מאחלת לך הרבה הצלחה״.
נשמעה שתיקה מתוחה מהצד השני של הקו.
״תגידי, מותר לי לומר לך משהו?"
מה? היא נלחצה. זה חדש.
"אני חושב שזה לא יתאים כי את קצת מושלמת מדי.
כאילו, בשבילי. את עושה מיליון דברים
ולא נראה לי שאני אוכל להשתחל פנימה איכשהו.
שיהיה הרבה בהצלחה".
והשיחה התנתקה.
_____________________________________________________

את הסיפור של שירה, אני מכירה בהמון גרסאות… והמשותף לכולן הוא המוצלחות, הכאב ו… עיקרון אחד חשוב שמתפספס.
מותר לנו. ממש מותר לנו להיות מוצלחות, לתקתק, להיות בעלות תארים אקדמיים…להנהיג, לנהל, ממש!
בשביל להתחתן – לא צריך להיות מסכנה ונזקקת.
הפוך, לפעמים יש בזה משהו מרתיע.
אבל… אם הכל טוב לי, וכלום לא חסר, וכל חוסר אני או החברות המדהימות שלי יכולות להשלים – הצד השני עלול להרגיש קצת מיותר.
ובמקרה של קשר, ובמיוחד עם גבר, זה עלול להיות קטלני…

זוגיות טובה, מורכבת קודם כל משני אנשים ששמחים במה שהם,
וממצים את עצמם (ואת זה שירה עושה מעולה!).

יחד עם זאת חשוב לזכור, שקשר זוגי כולל במהותו רובד נוסף, שונה קצת מקשרים אחרים ומצריך מיומנויות נוספות.
אלו תכונות שלא צריך ללמוד או לחקות- הן טמונות בנו מעצם היותנו נשים, אולי לפעמים טמונות קצת יותר מדי טוב….

אולי יש קול בתוכך שמחכה לא להיות זאת שיודעת ומחליטה, שמחכה להיות זאת שמובילים אותה, נותנים לה, מחליטים בשבילה קצת לפעמים?
ואולי יש בתוכך את הרצון להיות ליד מישהו חזק. מישהו שאכפת לו ממך, ודואג לך… מישהו שתעריכי ואולי אפילו קצת תעריצי?
לפעמים קצת מפדח אותנו להרגיש את זה…וזה בסדר… אבל חשוב שנצליח להביא לקשרים שלנו
גם קצת מהרובד הזה. הרובד שרוצה…לא נעים לומר…גם לקבל.
משמעותי מאד שבאמת תאמיני שיש לו מה לתת לך. תחפשי את זה, ואפילו תנסי…להנות מזה.

בודאי יש מצבים בעבודה שלך, זו החשובה, שיש בהם לבטים מסויימים? אולי כדאי, דווקא בעניינים האלו, לשתף ולקבל אולי עיצה טובה, על אף שיכול להיות שהוא לא כל כך מבין בכאלו סיטואציות?

אז הוא לא יבין, להקשיב הוא יכול? אולי באכפתיות ובהקשבה הוא יתרום?
במחמאות ובהרגשה הטובה שיוכל לתת על התפקידים שאת עושה? אולי הוא פשוט יהיה שם עבורך?

אנחנו מעניקות כל כך הרבה לזולתנו ברבדים כה רבים של חיינו (עבודה, חברות, משפחה וכו)
בקשר זוגי הנתינה היא חשובה ודאי, אבל מה שיוצר את המשיכה הרגשית והחיבור המיוחד- הוא המקום הפתוח, שמאפשר לי לקבל – תמיכה, מילה טובה, אכפתיות והבנה- ולהנות מזה… ואולי תופתעי לדעת שגם בצד השני זה ייצור קשר מיוחד. הבחור ירגיש חיבור ועניין בקשר מעצם העובדה שצריכים אותו, שיש לו מה להעניק וההקשבה, הנוכחות והמחשבות שלו משמעותיים וחשובים לך. 
תהני.