את מרשה לי לעשות לך דמיון מודרך? את מגיעה לחתונה נרגשת כמעט כמו אמא של הכלה. העיניים שלך פוגשות את העיניים של הכלה, אולי את

לנהל את הקשרים שלי נכון רק שבועיים וחצי עברו מאז שהתחילו לצאת, אבל איריס כבר מרגישה מותשת מרוב מחשבות. כמה עליות וירידות היא ידעה בקשר

חבורה גבינה 3% נכנסה לעגלת הסופר שלי התפנה לה מקום, במקום פריכיות האורז שחזרו למדף. ממרח השקדים ישב בעמדת המתנה, עוד לא עבר את וועדת

"את מבינה? זו הפעם הראשונה שאני עושה את זה.." היא אומרת לי והעיניים שלה כלפי מטה, בוהות בכפית שבוחשת בתנועות עגולות בכוס התה, יוצרת בו

למתבונן מרחוק נדמה היה כאילו הם במעין מרדף- הוא הולך ראשון, בצעדים מהירים ובטוחים, והיא אחריו, איטית יותר ומהוססת, משתדלת לעמוד בקצב. השיחה אמנם קלחה

רציתי לחתוך כבר אחרי הטלפון הראשון. בעצם, כבר אחרי 10 שניות. הוא היה מהצינים הכבדים, המגעילים, אלה שאפילו בחלומות שלי אני לא מדברת אתם, אבל

בדיוק נגמר חנוכה, חג האורות, או יותר נכון עבורי- חג הסגולות. עשיתי את כולן. רקדתי סביב החנוכיה, את פרק ל' אמרתי כל יום שלוש פעמים

זו כבר הפעם הרביעית , שאני מתקשרת אליו היום והוא לא עונה.. בהתחלה התעצבנתי וכעסתי עליו, מה יש, הוא לא יכול שנייה להפסיק את מה

הסיפור של אחינעם היה מתסכל בטירוף. היא משקיעה ומשקיעה בקשרים שלה. נותנת את כל כולה, וכל פעם בסדרתיות הבחור לא. "זה לא יעזור שאני אבוא

רק שבועיים וחצי עברו מאז שהתחילו לצאת, אבל איריס כבר מרגישה מותשת מרוב מחשבות. כמה עליות וירידות היא ידעה בקשר הקצר הזה. זה התחיל עוד

רואות אור בס"ד שלום יקרות שלי! מה נשמע? שנה טובה!! אתן בטח רואות במסרים שאנחנו שולחים לכן, שיש אפשרות להקליק על התארסתי. לאחר ההקלקה ממלאים

סיפור אישי – חשוף ומטלטל סיפור אישי אמיתי. אנחנו יושבות בשתיקה. רק השולחן מפריד בינינו אבל לי הוא נדמה רחב כאוקיינוס. ואני לא טובה בשחיה.