לעצמי

כשהייתי צריכה אהבה, עטיפה וחיבוק

ובחרתי לקבל אותם מהקב"ה.

לכתוב באופן אישי מכתב מהשם

ניתן לכתוב בו דברים אמיתיים

שאנחנו יודעים אותם מתוך התנ"ך,

ההלכה והחסידות

ופשוט לסגנן אותם באופן אישי.

רוצה לנסות? נחמה – לי זה נותן המון כח.

ילדה שלי,
בתי האהובה והיקרה,

כל הדפים לא יספיקו לבטא
את אהבתי והערכתי אלייך-
את כל כך רוצה להיות נשואה,

לחיות באהבה, לבנות בית שמח ומאושר,
לעצב אותו, גשמית ורוחנית,
כך שיבטא אותך, את האישיות שלך…

למצות את כוחות האהבה והנשיות שלך,
לתת, לשמח, לגדל ילדים,

לקבל אהבה, אכפתיות, קשר אמיתי…
לעזור לעם ישראל – דרך השליחות המיוחדת שלך
את רוצה דברים נפלאים כל כך!!!

אני איתך, מתוקה,
מוביל אותך לטוב הכי גדול בעולם.
לא עזבתי אותך מעולם –

גם כשהיה לך קשה, גם כשחשבת ששכחתי אותך…
תמיד הייתי איתך, אחזתי בידך.

כן, חוסר הוודאות קשה.
קשה להרגיש כל כך לבד,
כאשר התחושה היא ש"כולם" מתחתנים…

קשה לתת צ'אנס שוב ושוב ולא להתייאש…

איזו זכות יש לך!
איזו עוצמה של אישה יהודייה יש לך!
איזו קדושה יש בעולם כולו
ממסירות הנפש הגדולה שלך!

כמה תיקון, שפע ואור נולדים בזכותך!
אם רק היה לך מושג…

ובמקום זה, אהובה שלי,

את פשוט מאשימה את עצמך:
"אולי זה בגלל שלא רדפתי מספיק אחרי הודיה השדכנית?
אולי הייתי צריכה לתת צ'אנס לנסים בפעם השמינית
(אפילו שבכל אחת מהפעמים זה נגמר
כי הוא טען שהוא עוד לא בשל לקשר רציני)?

ואולי זה בגלל שאני לא מספיק מאמינה
שזה יקרה ויש לי מדי פעם נפילות?"

אני כל כך מעריך אותך, יקרה.
אין לך שום מושג.

אני כל כך מעריך את כל העמל והטרחה שלך,
כל כך מעריך את ההשקעה שלך,
את מסירות הנפש שלך לבנות בית בישראל.

הרצון שלך הוא כל כך יקר וקדוש,
כל כך בריא, נכון ואמיתי.
את כל כך יקרה לי, בדיוק כפי שאת.
אני כל כך אוהב אותך, בלי הצדקות לקיומך.

גם אם את לא יודעת מה נכון – זה בסדר.
גם אם את טועה – אני איתך,

אני לא עוזב אותך.

חלילה, את לא אחראית על שום דייט שיצליח.
את עושה השתדלות.
את משתדלת לבקש שיציעו לך.

(כן, זה בסדר שלא ביקשת מציפי.
את לא אמורה לבקש דווקא ממי
שהכי קשה לך, מבייש ומפדח.)

את משתדלת להתחזק ולהאמין
שכן! זה יקרה
(וזה כל כך מובן שלפעמים
האמונה הזו מתחבאת לך).

את משתדלת להתלבש יפה לדייטים,
וגם סתם ככה לשמוח ולהרגיש טוב,
להרגיש אישה.

(ולא, אף אחד לא רואה את הקילוגרם
המיותר מהעוגה אתמול. זה בסדר.)

את משתדלת לבוא שמחה וזורמת,
לתת צ'אנס אמיתי לקשר.

ותוך כדי, גם משתדלת לעזור לפעמים
לחברה שמשתפת אותך,
משתדלת לשמח חברה שהתארסה,
להתפלל, לצאת עם חברות…

אני כל כך מעריך את המאמצים שאת עושה.
כל אחד ואחד מהם.

אף אחד לא יודע כמוני כמה את עושה.
כמה את מדהימה.

אף אחד, חוץ ממני, לא מבין באמת.
לא יודע מה עובר עלייך,
כמה את משקיעה,
כמה את עושה כל מה שאת יכולה,
כמה את משתדלת.

רק אני יודע כל מה שאת לא עושה.
כל הצעה שאת לא מקבלת,
כדי לשמור את הכוחות שלך
ולא להתמוטט;

כל רגע שאת בוחרת להיות לבד
ולא עם אנשים,
כי חשוב לך לדאוג לעצמך;

כל גלידה שאת אוכלת
ושיר שאת שומעת
כדי לשמח את עצמך.

מדהימה שלי,

אם אנשים היו יודעים את כל מה שאני יודע,
אף אחד מעולם לא היה אומר לך מילה,
אף אחד מעולם לא היה מעביר עלייך ביקורת.

כולם היו מעריכים אותך כל כך,
מעריצים אותך,
כמו שבאמת מגיע לך.

חשוב לי שתדעי
שכל הכאב הזה הוא לא סתם.
אני באמת רוצה שיהיה לך טוב.
רק טוב. הכי טוב.

אתמול שלחתי לך חברה מהשירות
שתפגוש אותך "במקרה"
ותעלה לך חיוך.

אני דאגתי שאמא תכין
לארוחת צהריים בדיוק את האוכל שאת אוהבת,
ואני שלחתי לך את ההצעה ההזויה הזאת
בחודש שעבר,
שממנה למדת על עצמך כל כך הרבה.

כל כך חשוב לי שיהיה לך טוב,
וכל מה שאני עושה מוביל אותך לכך.

אבל קשה לך לראות את זה עכשיו.

אני רוצה שתדעי
שכל קשר מְפַתח אותך, מעצים אותך,
גם כשאת לא מרגישה.

כל מאמץ שלך מרומם אותך,
הופך אותך לאדם גדול יותר,
הופך את הבית שלך לגדול יותר,
שלם יותר, שמח יותר.

אני רוצה את הכי טוב בשבילך.
אני רוצה שיהיה לך בית מדהים
כמו שבאמת מגיע לך.
לא פחות.

קשה לך עכשיו, אני יודע,
אני רואה אותך בוכה וכואב איתך כל כך,
אבל תאמיני לי שזה שווה.

יגיע יום ואת תשמחי שזה לא קרה קודם.
את תביני. את תודי על זה.

יקרה שלי,
תהיי בטוחה שאני לא עוזב אותך לרגע,
שומר עלייך מכל משמר
ודואג שיהיה לך הכי טוב שיכול להיות.

אל תדאגי מתוקה, הכול יסתדר.
וזה יהיה הרבה יותר טוב
מכל החלומות שלך!

כמו שרק אני יכול לסדר.

השם אוהב אותך,