בס"ד שירה יושבת באוטובוס, מסתכלת בפעם הרביעית בהודעה שהוא שלח לה. "תודה גם לך שירה. היה לי העונג. מאמין שדרכינו עוד יפגשו יום אחד. שלמה"

את אריאל הכרתי דרך חברה משותפת, וכבר בפגישה הראשונה- משהו בעיניים שלו- האיר לי שזה זה. נפגשתי לפניו עם כמה בחורים, ועם אף אחד מהם

"את נראית מרוגשת" יכולה להגדיר מה את מרגישה כלפיהם?" אוריה ישבה מכווצת על הכורסא אפורה בחדרה של יסכה. השאלה הייתה מיותרת. כפות ידיה המאוגרפות, גבותיה

גבעת התורמוסים 'מקום מהמם, מרבדים של תורמוסים', כך סיפרו לנו על גבעת התורמוסים. לפני שמעמיסים על הרכב חצי מכמות הילדים, נוסעים וחוזרים לאסוף את החצי

אביה מוציאה מכיסה את פיסת הדף המקומט, ומנסה ליישר אותו לפניה על השולחן. על הדף כתובים בכתב ידה הנאה של תמר, חברתה הטובה, כתריסר שמות.

שלום יקרה, זאת אני – את
קפצתי לתת לך ד"ש מהעתיד
עם קצת חיזוק ואמונה
מוזמנת לקרוא!

ליאת כבר שבועיים לא נרדמת
היא תכף מתארסת
אבל משום מה הכל מלחיץ, לא כיף והיא עצבנית כל הזמן
מה קורה לה..?

שירה היא בחורה מאד מוצלחת, הכל הולך לה מעולה – חוץ מהדייטים. כל בחור שהיא יוצאת איתו לא מתאים, חשוב לה מישהו שיעמוד בסטנדרטים שלה, ואין.

נגמרו הבחורים הנורמליים?? למה אף אחד לא מתאים? או שכיף לי איתו, אבל לא נעים לי שיראו אותנו ביחד.. או שהוא נורא שווה אבל אני לא מצליחה להתחבר אליו… מה עושים??

עוד פגישה ועוד פגישה… הכל אפרורי ולא יוצר שום חשק להיפתח ולשתף, מה עושים??