גבעת התורמוסים
'מקום מהמם,
מרבדים של תורמוסים',
כך סיפרו לנו על גבעת התורמוסים.
לפני שמעמיסים על הרכב חצי מכמות הילדים,
נוסעים וחוזרים לאסוף את החצי השני,
החלטנו לנסוע לבד ולראות האם המקום שווה את הטרחה.
הגענו אל גבעה גדולה.
התחלנו לטפס במעלה ולחפש את הפריחה היפהפייה שכולם סיפרו עליה.
הנה,
פרח אדום ראשון.
הנה עוד אחד אדום,
ועוד אחד פה,
ואחד אי שם.
אבל מרבדים?
ממש לא.
'אולי במעלה ההר נמצא'.
עלינו עוד ועוד.
הגענו לפסגה.
ושם-
פרח אדום פה,
פרח אדום שם.
בשניה הראשונה מתאכזבים.
ואז בהברקה של רגע מסתכלים אחד על השני,
ומבינים שהתורמוסים הם אלפי הפרחים הסגולים שראינו לאורך כל הדרך…
כך דודה שלי סיפרה,
והסיפור הסתמי הזה,
לכאורה,
נכנס לי עמוק בלב.
כשמחפשים לפי הגדרות מסויימות,
אבל מלבישים ציור שונה ולא מתאים,
יהיה קשה למצוא.
אבל כמה יפה כשמשחררים את הציור שדמיינו ונותנים לדבר להופיע כמו שהוא,
במלוא הדרו…
עניין של מיקוד.
בעיניי זה הסיכום לסיפור שלנו.
אז איפה מתחילים?
תשע"ז
יוסף מקבל הצעה מהחברותא שלו,
דביר ואשתו תפארת.
'שרה,
בת 23,
לומדת אחיות….'.
גדולה ממנו בשנה.
ומה פתאום לצאת עם אחות?
משמרות מטורפות,
לא חשובה לה המשפחה?
שם זה נגמר,
עוד לפני ששמעתי.
כבר אז חבר חכם אמר שאנחנו נתחתן…
במקביל אני מחפשת חתן.
דוס,
אבל מעניין.
יוצאת ומשחקת את המשחק-
דוס מדי,
לא מספיק דוס,
דוס משעמם,
לא דוס אבל מגניב.
נדנדה חוזרת שוב ושוב.
בעומק,
לא רוצה עדיין לשלם את המחיר של חתונה ומפחדת מהעולם.
או קצת מחפשת משהו אחד מאוד מסוים,
וההגדרות לא מתאימות לציור בראש.
מרימה טלפון למאמנת כשמרגישה שצריכה עזרה,
והיא לאורך הדרך מלווה,
מאמינה בי,
נותנת לי מקום,
כיוון.
מסיימת לימודים,
מגישה מועמדות לבית חולים מסוים.
ומקבלת את העצה-
מחלקת יולדות.
אם יש משהו שאמרתי שאני בחיים לא אעשה,
זה להיות אחות ביולדות.
(בעצם,
את אותו הדבר אמרתי על שירות לאומי בבית ספר יסודי)
מה יש לעשות שם?!
אבל כשמבינה שחשוב לי בית החולים הספציפי הזה,
משכנעת את עצמי ומתחילה את העבודה.
ונהנית.
ושמחה.
(בדיוק כמו שקרה בשירות)
מאות תינוקות עוברים תחת ידי,
והורים שאני משמעותית להם.
אני רואה זוגות-זוגות,
וכל זוג הוא עולם אחר.
אין אחד שדומה לשני.
והרצון שלי למשפחה הולך ומתחזק עד אני ממש יכולה לשמוע את עצמי צועקת מבפנים,
אני רוצה גם!
ושוב אחרי שנה ההצעה עולה ליוסף,
ושוב הוא מסרב.
במקביל אני יוצאת.
ומרגישה שמשהו בי לא מדוייק,
מבולבל,
ולא רגוע.
מחליטה לצאת לפסקה.
או יותר נכון,
לצאת לעבודה.
משהו בי יודע אני צריכה שינוי.
סטירת לחי שתגרום לי לנוע,
ולא רק לשרוד,
או לוותר,
או לקבל את עצמי ברחמים…
אש שתבעיר לי את המנוע,
ולא רק בתחום החתונה.
ואז אחותי מעבירה לי מייל.
"כנס על מפת הדרכים לחתונה" של מכון עומק הקשר
הי,
שמעתי עליהם מילה פעם.
'יש חברה או אחות רווקה שאת ממש אוהבת?
תעבירי לה את ההודעה הזו,
היא תגיד לך תודה',
ואחותי מוסיפה
'מעבירה רק בגלל שאני אוהבת אותך'
מחליטה לזרום על זה אחרי שקצת חוששת ומתפדחת.
במקביל יוסף מגלה עולם,
מחדד תפיסות חיים אצל המלאך שלו,
הרב שמלווה אותו.
ואני בינתיים לומדת שפה חדשה,
ומגלה עולם מדויק לי.
עבדתי.
ולא,
ממש לא בקשר לדייטים.
בכלל לא העלתי את הנושא.
הייתי בהפסקה.
עבדתי על קשר אחר בחיי,
שהיה חשוב לי לא פחות.
בעצם דרכו עבדתי על הביקורתיות שלי.
שוב גיליתי איך ה' תמיד תמיד שולח את השליחים המדויקים לאותה תקופה.
קיבלתי סטירה,
קיבלתי אש,
התחלתי לנוע.
בסוף התקופה של החוג,
חזרתי לצאת.
ממקום אחר,
רוצה.
בעין אחרת,
טובה.
ושוב יוסף מקבל את ההצעה,
והפעם מעוניין להיפגש.
וכששומעת עליו,
הוא היה נשמע טוב.
מושלם בצורה שהדאיגה אותי שאבלע בטוב שלו.
ובכל זאת,
אחותי תמיד טפטפה לי לראש שאני שווה,
וכעסה כשאמרתי משפטים כמו הנ"ל.
'שתדעי,
שחשבנו על זה לפני שנתיים.'
אומרת תפארת.
'תכלס,
באמת זה לא היה קורה לפני שנתיים'
אני אומרת וצוחקת.
'הי,
את המילים האלו נשמור לאירוסין.'
ותפארת מוסיפה,
'בדיוק,
גם מצידו זה לא היה קורה'
טלפון ראשון.
בחור ענייני.
'מה נשמע?
איפה נפגשים?
מצוין,
נתראה.'
זהו?
יש!
אני לא אוהבת שמורחים טלפון ראשון.
קבענו בכניסה לתחנה המרכזית ירושלים,
משם נתגלגל.
אני עומדת ברמזור,
מחכה לחצות למרכזית ורואה בחור מחכה.
לא היה אפשר להתבלבל.
ובכל זאת,
'הלוואי שזה לא הוא'
עוברת לי מחשבה קטנה בראש.
זקן ג'ינג'י מפואר,
פאות ארוכות לפני האוזניים…
אוף,
מה נראה לתפארת שמשדכת לי איזה דוס כבד!
ולמה לא שאלתי איך הוא נראה!
הרי אני יודעת מה הסוף…
אבל אני בעבודה על ביקורתיות,
וגם אני אדם נחמד מטבעי,
אז הייתי נחמדה.
קנינו שתיה והמשכנו לגן הורדים.
היה נחמד,
בסדר כזה.
בערב אחותי מסמסת
'מה קורה?
נפגשתם?'
ואני עונה לה
'כן,
סבבה.
דוס.
מנסה לעבוד על הביקורתיות שלי שלא מביאה אותי לשום מקום'.
היא לא מבינה
'היה נחמד איתו אבל הוא דוס מדי?
גם את דוסית!!'
ואני,
'היה נחמד אבל כמה יכול להיות נחמד כשאתה ביקרותי…
ואני דוסית אבל בלי זקן ופאות!'.
'הוא נראה ממש כבד?'
היא שואלת.
'דווקא לא כבד,
זורם חביב'.
מתלבטת מה הלאה.
וה' תופס אותי חזק שלא אברח,
וזורק בי רעיון:
'התלהבת מאוד כששמעת עליו.
הוא היה נשמע מאוד טוב ומיוחד.
למה שלא תנסי לחפש בו את מה ששמעת?'
לא,
לא נתתי לו עוד צ'אנס.
נתתי לעצמי עוד צ'אנס לזכות בו.
וכך הגעתי לדייט שני.
ומצאתי.
ועדיין מתלבטת.
הוא באמת מעניין וחמוד,
אבל הוא נראה כמו כל הדוסים שפסלתי לפני כן.
לא ככה ציירתי את בעלי.
אבל אני ממשיכה עם החיפושים שלי.
ובדייט שלישי מצאתי עוד,
וברביעי עוד,
ועוד ועוד…
מתחילה לראות בו יותר ויותר את עצמו,
מה שהוא באמת,
מי הוא.
בלי ההגדרות וציורים.
ומאחורי כל ההתלבטויות,
שמה לב הקשר הזה טוב לי,
ומשמח אותי.
והפאות שלו דווקא חמודות בעיני.
ויום אחד,
על חוף רידינג,
באמצע דייט שגרתי שהתחיל כמו כל דייט,
ה' שולח לי מתנה גדולה.
אסימון.
מפיל לי אותו כמו נבואה-
ללא צל של ספק
'יוסף מדויק לי!'.
פתאום מתחוור לי שיש בו את כל מה שחיפשתי,
באיזון מושלם.
בכל תחום.
וזה מאיר,
ובהיר באופן בלתי ניתן לערעור.
בדיוק כמו שכל הזמן התפללתי.
באירוסין אמרתי
'הבטחתי להגיד,
לפני שנתיים זה לא היה קורה'.
למה?
כי לא היינו ממשיכים יותר מפעם או פעמיים.
וטוב שכך,
כי גם אם היינו מתחתנים,
איזה חיים היה לנו?
הרי עבודה על עין טובה לא חסר,
זו עבודת חיים.
אבל אני קיבלתי בונוס-
עבודת קדם נישואין,
זכיתי להכיר את הכלים שברשותי עוד לפני החתונה.
את הורי לא הזכרתי בסיפור.
הם הבסיס,
הרקע,
המצפן…
בסבלנות אין קץ.
באמון ואהבה בלתי מתפשרים,
גם בתקופות שרוח קרה נושבת ממני.
בלהיות שם ולתת גב תמיד.
בלהרפות,
להסתכל מרחוק,
ובלהתערב כשמאבדת כיוון ולהזכיר לה לאן באמת היא חותרת.
בהיותם מופת ודמויות להערצה.
בזכות שלי להיות הבת שלהם,
לבעלי להיות החתן שלהם,
ובע"ה לילדי להיות הנכדים שלהם.
עכשיו במכון עומק הקשר:
1.זכינו ללוות כבר מעל 2000 בנות לחופה. אולי גם לך האימון הרגשי שלנו – אחת על אחת, באופן אישי, יכול להיות טוב? כאן את לוחצת לכל הפרטים.
2. התארסת? מוזמנת ללחוץ פה ולקבל את הערכה למאורסת מזל טוב!
3. אתה בחור שמבקש זוגיות? יש לנו מיילים לבחורים! מוזמן ללחוץ פה כדי לקבל תכנים שיתאימו לך יותר
4. אהבת את הסיפור? יש עוד עשרות כאלו שמחכים שתקראי אותם! בספר הדרך אל הבית – אפשר לקנות בדברי שיר או דרך הקישור כאן
השארת תגובה
