תגידי,
את חושבת שכבר נגמרו כל הבחורים הדוסים החמודים הנורמליים?"
שאלתי את נועה.
ישבנו על הספסל מחוץ למכללה,
כל אחת מאיתנו עם המחשב שלה.
אבל כבר כמה דקות לא באמת הצלחתי להתרכז.
הייתי חייבת לשתף מישהו במה שמציק לי.
"זה קשור למעוז?"
היא הרימה עיניים מהמחשב והסתכלה עליי.
"אוף!
ברור שזה קשור!
אני משתגעת כבר מרוב מחשבות!"
צלצול הטלפון שלה קטע אותי.
היא הסתכלה על המסך והבעת פניה השתנתה מיד.
"סורי, אני חייבת לענות",
אמרה לי והתרחקה.
טוב,
נו,
אני אסלח לה על זה.
זה בטח בחור שמתקשר פעם ראשונה או הצעה שהיא כבר מחכה לה.
ניסיתי להמשיך לעבוד,
אבל המחשבות לא עזבו אותי.
זה לא שאני יוצאת כבר מלא שנים לדייטים.
אבל בכל זאת הפחד שנגמרים לי הבחורים השווים רק הולך וגובר בתוכי.
כשיצאתי לדרך,
לא הייתה לי תמונה ברורה בראש עם מי בדיוק אני רוצה להתחתן,
אבל בטחתי באינטואיציה הפשוטה שלי.
ועם הזמן הפחד הזה הלך והתעצם בתוכי.
הפחד שהבחורים השווים הולכים ונתפסים.
הכירו לי הרבה בחורים מיוחדים.
עמוקים.
טובי לב.
אבל לא הצלחתי להתחבר לאף אחד מהם.
יותר מזה.
קשה לי להגיד את זה בקול,
אבל היו לא מעט שאפילו התביישתי ללכת לידם.
כאלה שהתפללתי שאף חברה שלי לא תעבור באזור בטעות
ותראה אותי באמצע הדייט איתם.
היו רק כמה בודדים שהתלהבתי מהם,
אבל הם חתכו לי.
הלחץ הפנימי בתוכי הלך ועלה.
כבר לא היה לי כל כך אכפת מכל מיני דברים שהיו חשובים לי לפני כן.
רציתי רק בחור נורמלי,
תורני,
שנראה טוב.
שיהיה גברי.
שיהיה לעניין.
תוך כדי שהייתי שקועה בכל המחשבות האלה,
חזרה נועה לשבת לידי.
הפנים שלה היו סמוקות.
"בעעעע",
היא אמרה.
"שונאת שיחות טלפון ראשונות".
"את מספרת לי?"
נאנחתי.
"תגידי,
מי הציע לך אותו?
מה הוא עושה?"
שאלתי בקול הכי רגיל שהצלחתי לגייס.
ניסיתי לא להישמע מתעניינת מדי.
"אמ…"
היא היססה קצת.
"ענבר הציעה לי.
הוא כרגע בצבא,
יוצא עוד מעט לקורס קצינים.
אבל עזבי אותי רגע,
את היית באמצע".
השתדלתי בכל כוחי להתגבר על הצביטה הקטנה של הקנאה שעלתה בי
ולהתרכז במה שאני מרגישה כרגע.
"לא יודעת…
אני כל כך מתלבטת לגבי הקשר עם מעוז.
מצד אחד,
הוא באמת אחלה.
יש בו הרבה דברים שמתאימים לי,
יש בינינו שיח ממש טוב,
אני מרגישה שהוא מבין אותי.
אבל,
נועה,
אני…
אני לא מסוגלת להיפתח אליו.
אני…
לא מרגישה שאני רוצה אותו".
אמרתי.
"את יודעת לשים את האצבע על הנקודה המדויקת שמפריעה לך?"
היא שאלה.
"זה קשה.
אבל אני כן יודעת שבא לי מישהו שיהיה יותר גבר…
נשמע לי טיפשי להגיד את זה,
אבל מה לעשות שככה אני מרגישה?
וגם…
מלחיץ אותי שהוא לומד בישיבה
ושהוא לא יודע עדיין מה הוא רוצה לעשות בעתיד.
כן חשוב לי מישהו שיפרנס,
שיהיה יציב,
עם רגליים על הקרקע.
וגם…"
המשכתי קצת בהיסוס,
"אני לא כל כך מתחברת לאיך שהוא נראה".
"נו",
נועה ענתה.
"נשמע לי ברור שאת צריכה להיפרד ממנו.
אני לא מבינה למה את לא עושה את זה.
אם את לא מתחברת,
אז זה פשוט לא זה".
"אבל,
נועה,
זה לא באמת כזה פשוט.
יש בו הרבה דברים שכן חשובים לי ושאני כן מתחברת אליהם.
ומי אמר שהדברים שמפריעים לי הם דברים אמיתיים?
שהם באמת יפריעו לי גם עוד עשרים שנה?
אולי הרבה יותר חשוב שיש לו לב טוב,
שהוא אכפתי ועמוק ומקשיב ונעים?
אולי אני צריכה לעשות עבודה עם עצמי,
ואם איפרד ממנו אני אפספס את הזיווג שלי?
אולי זה מי שאני צריכה להתחתן איתו והבעיה היא בי?"
שפכתי עליה את כל השאלות שהציקו לי,
ועדיין לא הרגשתי הקלה.
"וביחד עם המחשבות האלה",
המשכתי,
"אני פשוט לא מצליחה להיפתח כלפיו.
אז מה עוזרות לי כל ההתלבטויות האלה,
אם אני פשוט לא מצליחה להתחבר?
אבל שוב – אולי גם הבעיה להתחבר קשורה בי ולא תלויה בו?"
"ואולי…"
אמרתי בהיסוס,
"אולי זה מה שמתאים לי.
מאיפה אני אמורה לדעת מה מתאים לי ומה לא?
אולי כשאני מקנאה באחרות ומדמיינת את הבחורים השווים שמציעים להן
אולי הם לא באמת מתאימים לי…?"
נועה הקשיבה בכובד ראש,
ואז אמרה:
"תדעי לך שגם אני שואלת את עצמי את השאלות האלה.
גם אני לא באמת בטוחה על מה אני מוכנה להתפשר ומה קריטי בשבילי…
באמת שאני לא יודעת מה להגיד לך",
היא סיימה באנחה.
.jpg)
כל כך הרבה שאלות עולות לנו בתקופה המאתגרת הזאת,
כשאנחנו מחפשות את האחד שלנו…
טבעי שכל אחת מאיתנו שואלת את עצמה:
האם אני רוצה בחור שלומד תורה או אחד שעובד?
קריטי לי שהוא יעשה שירות קרבי?
ומה לגבי המראה שלו – אני אמורה להתרגל אליו או להתחבר מההתחלה?
ולמה כל כך מפריע לי שהוא לא גברי?
על מה אני יכולה להתפשר ומה ממש חשוב והכרחי בשבילי?
האם אני יכולה לסמוך על האינטואיציה והרגש שלי?
ואולי אני עלולה לפספס כך את הזיווג שלי?
באופן כמעט אוטומטי,
כאשר אני נפגשת עם בחור,
עולות בתוך־תוכי שאלות:
מה המשפחה שלי הייתה אומרת עליו?
איך אני נראית לידו?
אם תעבור לידי חברה,
איך ארגיש?
ברובד עמוק יותר בתוכי,
ישנו גם רצון עמוק להרגיש גאה ליד הבחור שאיתו אבחר להתחתן,
להרגיש שווה לידו.
אחד הגורמים המרכזיים שעלולים להשפיע בבחירת בן הזוג
הוא הרצון לקבל עליו אישור מהסביבה.
זהו צורך מוכר וטבעי גם בתחומים רבים אחרים.
באופן אינטואיטיבי,
בתוך כל אחת מאיתנו שוכנת הבנה בסיסית
של מה שווה בעיני החברה שבה אני חיה ומה שווה פחות…
זה יכול להיות מול המשפחה,
מול החברות או מול המציאות באופן כללי.
זה טבעי לחלוטין שאחפש בן זוג שבחברתו איראה "מוצלחת",
שארגיש גאה לידו,
בן זוג כמו של החברה הטובה שלי או של האחות המהממת שלי.
הצורך להיות שייכת;
להרגיש שהחברה שבה אני חיה מעריכה אותי;
הצורך הפנימי לקבל אישור מהסביבה לכך שאני טובה וראויה,
כל אלה טבעיים מאוד.
אבל הם גם עלולים להשפיע עליי בבחירת בן הזוג שלי.
המודעות להשפעה הסביבתית בתהליך בחירת בן הזוג היא כבר צעד חשוב בעצמה.
אחת הדרכים הטובות לבחון את הבחירה באמת,
היא לנסות להציג את הדרישות שלי כשאלות בפני עצמי.
הכוונה היא ליצור שאלות שיעזרו לי בדרך – שאלות מעוררות שפותחות דיון פנימי,
שמבררות.
לא מאשימות.
רק הנשמה שלי יודעת מה נכון לי באמת בפנים.
וחשוב כל כך להקשיב לה ולהבין מה היא באמת רוצה,
מה באמת יהיה לה טוב ונכון.
ייתכן שמה ששווה בעיני החברה הוא לאו דווקא הטיפוס שנכון עבורי,
שבאמת יהיה לי טוב ומצמיח.
אולי קצין נחשב ממש שווה,
אבל אני צריכה דווקא מישהו רך יותר,
קשוב יותר,
רגיש יותר?
ואז,
מה אני עושה?
גם וגם.
לא מוותרת על כלום.
כך שאם אני מחפשת את מי שגם מקובל על החברה וגם יהיה נכון לי
זה עלול להתנגש במקצת…
או אם אני מחפשת קצין קשוח,
גברי והחלטי,
שגם יהיה רך,
קשוב ורגיש – אני עלולה להגיע לקבוצה ריקה…
ומסתבכת.
או דוגמה אחרת:
בימינו קיים לחץ ניכר בנושא הפרנסה.
הלחץ מוכר ונפוץ בקרב רבים וניתן לחוש בו באווירה הכללית.
לאור זאת ישנה הערכה ציבורית רבה לאנשים שעובדים ומפרנסים ונהנים מיגיע כפיהם.
יחד עם זאת,
למדתי במדרשה כמה חשוב שבחור ילמד תורה ברצינות,
לפחות בשנים הראשונות.
מתוך ההבנה הזאת אני מחפשת בחור ישיבה מתמיד שרוצה ללמוד,
ובמקביל יש לו משרה ודאית ומכניסה…
כתוצאה מכך,
אני שוב מגיעה לקבוצה ריקה.
איכשהו,
בין כיתה ג' וד',
הוא לא הוציא תעודה של מתכנת או משהו?
מה הבעיה?
אין כאן תשובה נכונה אחת.
בחיפוש אחרי האחד,
טמון גם חיפוש מעמיק אחרי עצמי – מי אני?
מה אני רוצה באמת?
מה חשוב לי?
בתהליך נכון שנבנה צעד אחרי צעד,
אפשר להשתחרר מהגורמים החיצוניים שמשפיעים עליי,
להתמקד פנימה בתוכי ולצאת למסע כן ואמיץ של בירור פנימי.
מתוך בחירה ומודעות עצמית עמוקה אוכל להחליט מהם הדברים שחשובים לי באמת,
וכן לבחון באילו דברים אני מושפעת ממוסכמות חברתיות תת־מודעות שלא בהכרח נכונות עבורי.
השארת תגובה
