אמצע קניות,
אני באה להוציא עודף מהארנק ואני נתקלת בפתק ההוא.
הוא שוכב שם כבר הרבה מאוד זמן.
אני לא מרימה טלפון למספר שכתוב בו,
אבל גם לא מעיזה לזרוק אותו לפח.
סתם פתק קטן,
מקומט,
שכתוב עליו באותיות דהויות כבר-
"נעמי,
שדכנית מקצועית".
ראיתי אותו בחתונה של חברה ומיד התלהבתי.
הוא נראה בול מה שאני מחפשת.
לרגע אחד הוא לא עזב את רחבת הריקודים,
אבל זה לא רק זה.
היה בו משהו מאיר,
מחובר לעצמו ולאחרים.
זה היה בולט.
בינתיים לא ביקשתי מאף אחד שיברר לי עליו,
למרות שבפרוש שמעתי שמאחלים לו-
"בקרוב אצלך…"
אני חוזרת מעוד דייט מבלבל.
סוף סוף בחור שנראה לי מתאים,
אבל כמו הרבה בחורים שפגשתי,
הוא לא באמת בטוח שהוא מוכן לקשר,
שהוא רוצה,
שהוא בכלל יודע מה הוא מחפש… ישבנו יחד על הדשא,
והוא היה כל כך סגור,
כל כך מרוחק.
ניסיתי לספר בדיחות,
לשתף במשהו אישי שלי,
להציע שנעשה פיקניק… זה לא עזר…
מה עוד אני יכולה לעשות?!
ואולי לפעמים,
השאלה הזו מטרידה גם אותך?
כי גם את מאמינה ומוכנה להשתדל,
אפילו להביך את עצמך ולעשות דברים שלא היית מאמינה על עצמך שתעשי.
אבל לפעמים את פשוט לא יודעת-
מה הכי נכון לך לעשות?
להתקשר לשדכניות ולרבנים?
לצאת עם כל אחד שמציעים לך?
ליזום,
להוביל,
לדחוף את הקשרים שיתקדמו,
או אולי להרפות,
ולחכות לסיעתא דשמיא?
אולי ההשתדלות האמיתית היא פשוט להמשיך בחיים,
להשקיע בעצמך,
ולהאמין שזה יקרה?
הכירי אותן-
שתיים כל כך שונות זו מזו.
ואיזו מהן היא את?
הראשונה,
המשתדלת,
קמה כל בוקר עם השאלה-
מה עלי לעשות היום?
הכי טבעי לה לפעול ולשנות דברים.
היא לא מחכה שהם יקרו מאליהם..
כשיש קושי – היא רוצה לפעול,
לעשות,
להזיז,
להתקשר,
לרמוז,
לדחוף….
החוויה שלה היא שאני חייבת להזיז הכל.
הכל על הכתפיים שלי.
אם אני לא אעשה – זה לא יקרה….
ובדייטים-
היא תתקשר,
היא תיזום,
תלך לאנשים שיכירו לה,
תנסה להוביל ולקדם את הקשר.
האתגר שלה – הוא לתת לקב"ה מקום במציאות.
להאמין שהוא אוהב אותה,
ורוצה בטובתה (לא פחות ואפילו הרבה יותר ממה שהיא עצמה רוצה…)
לתת לדברים לפעמים לזרום מאליהם ולזכור שיש מי שמכוון אותם.
המאמינה,
לעומתה,
מקבלת את העולם כמו שהוא.
היא רואה את העולם במבט כולל,
מכילה אותו ואת מה שמתרחש בו.
המציאות מבחינתה פועלת כפי שצריך היה להיות,
הקב"ה נמצא בכל דבר והיא נותנת לו לנהל את העניינים..
ובדייטים-
היא מקבלת בקלות יותר את ה"לא",
ממשיכה הלאה לפעמים ללא התנגדות,
מחכה שהצעות יגיעו אליה ובינתיים היא ממשיכה בחייה.
האתגר שלה-
הוא לתת מקום גם לעשייה שלה.
להבין שהקב"ה נמצא במעשים שלה,
רוצה בהם ומברך אותם.
לא לפחד מטעויות,
להעיז ליזום,
לנסות… לחזור לאותה הדודה שהציעה לה בחור כבר פעמיים,
לומר לבחור שהיא לא מסכימה איתו ולדעתה הם כן צריכים להמשיך להיפגש.
המשימה שלה היא לפתוח פתח לקב"ה להזרים דרכו את השפע.
ומי את?
מן הסתם שגם וגם,
אולי לפעמים כך ולפעמים הפוך…
וזה בעיקר משום שעבדת על עצמך,
פיתחת בעצמך כוחות שונים עם השנים והגעת לאיזשהו איזון.
אבל,
תנסי לחשוב רגע לעומק-
מהי התגובה האינטואיטיבית הראשונה-
לעשות או לחכות?
ליזום או להיות מובלת?
להשתדל או לבטוח?
לרובנו יש טבע בסיסי אחד,
שורש אחד דומיננטי יותר מהשני.
המודעות לטבע הזה,
ולכוון שאליו הוא מושך אותנו,
יכולה לתת לנו כוון להתמודדות בדילמות,
בתקופת הדייטים בפרט ובחיים בכלל.
אם אני יודעת שהטבע שלי הוא להשתדל,
לעשות ולהוביל,
אולי העבודה שלי תהיה להרפות ולהמשיך הלאה
ולא להתעקש ולהתקשר כל יום לחברה שהבטיחה להציע לי את החבר הכי טוב של בעלה,
וזה באמת נשמע לי מתאים.
ואם אני יודעת שהטבע שלי הוא להרפות ולחכות,
לשם אני נמשכת באופן טבעי – אז יכול להיות שכדאי כן לפנות לחברה של אמא שלי,
שבעלה ר"מ בישיבת הסדר והיא מכירה המון בחורים..
כשאת מזהה את עצמך ומבינה בעומק לאיזו מהן את שייכת,
נפתחת הדרך למציאת הפתרון…
ובתכלס-
להתקשר לחברה או לא?
כמובן שזה אישי לכל אחת אבל אפשר לתת כלל שמתאים לכולן-
השתדלות נכונה אמורה לשמח אותך!
כשאת מרגישה שההשתדלות שלך מתאימה לכוחות הגוף והנפש שלך,
שהיא נותנת לך כוחות ולא להיפך,
כשהיא הגיונית ומעשית,
את כנראה בכוון הנכון.
כשאת מרגישה שההשתדלות מרוקנת אותך,
שאת מותשת ולא שמחה-
תחשבי שוב האם זה הדבר הנכון עבורך…
עכשיו במכון עומק הקשר:
1.זכינו ללוות כבר מעל 2000 בנות לחופה. אולי גם לך האימון הרגשי שלנו – אחת על אחת, באופן אישי, יכול להיות טוב? כאן את לוחצת לכל הפרטים.
2. התארסת? מוזמנת ללחוץ פה ולקבל את הערכה למאורסת מזל טוב!
3. אתה בחור שמבקש זוגיות? יש לנו מיילים לבחורים! מוזמן ללחוץ פה כדי לקבל תכנים שיתאימו לך יותר
4. אהבת את הסיפור? יש עוד עשרות כאלו שמחכים שתקראי אותם! בספר הדרך אל הבית – אפשר לקנות בדברי שיר או דרך הקישור כאן
השארת תגובה
