כבר בשיחה הראשונה
הייתה לי הרגשה טובה.
הייתה לי הרגשה טובה.
היא לא הייתה ארוכה מדי,
לא קצרה מדי,
לא קצרה מדי,
והוא לא ביקש ממני
לקבוע איפה ניפגש.
לקבוע איפה ניפגש.
יומיים לאחר מכן
הוא ניגש אליי בביטחון
והציג את עצמו.
הוא ניגש אליי בביטחון
והציג את עצמו.
הרגשתי שהלחיים שלי מסמימות.
מזל שהיה קצת חשוך,
אז זה לא היה מאוד בולט.
אז זה לא היה מאוד בולט.
ידעתי שהוא שונה.
שאולי הפעם…
שהיה שווה לחכות…
אם הפעם…
והפגישה עצמה הייתה מעולה.
לי לפחות.
השיחה זרמה.
הוא צחק לפעמים
(יש לו צחוק נעים מאוד),
(יש לו צחוק נעים מאוד),
וגם אני.
הרגשתי שיש בינינו חיבור.
היה כיף ממש.
כל הלילה לא ישנתי.
שחזרתי שוב ושוב
את הפגישה בראש.
את הפגישה בראש.
אני מחכה לטלפון שלו
וחוששת ממנו.
וחוששת ממנו.
לא יודעת מה הוא יגיד.
מה הוא מרגיש.
השיחה הראשונה הייתה בסדר.
סטנדרטית כזו.
נפגשנו בבית קפה.
הוא הזמין שוקו.
אני פרנץ' ונילה.
היה בסדר.
הוא בחור נחמד.
המסלול הרגיל.
ישיבה תיכונית־הסדר־צבא־הסדר…
התעניין במה שאני עושה.
הציע לשלם.
בסך הכול באמת היה נחמד.
יש כמה נקודות שאני זוקפת לזכותו.
יש גם כמה דברים שמפריעים לי.
ועכשיו, אני מתלבטת.
האם זה מספיק
כדי להמשיך לדייט שני?
כדי להמשיך לדייט שני?
כאילו, נחמד זה טוב ויפה,
אבל אני לא רוצה להתחתן
עם מישהו שנחמד לי איתו…
עם מישהו שנחמד לי איתו…
אני רוצה קצת יותר התלהבות,
פרפרים בבטן,
משהו…
פרפרים בבטן,
משהו…
היו לי קשרים כאלה,
וזה מה שאני רוצה.
וזה מה שאני רוצה.
מצד שני,
אולי כדאי לתת עוד צ'אנס,
להכיר יותר לעומק?
אולי כדאי לתת עוד צ'אנס,
להכיר יותר לעומק?
זה לא שהיה גרוע.
היה סבבה.
אני מרגישה כמו נדנדה,
רגע כן רגע לא,
לא יודעת מה להחליט.
איך להחליט.
המתח הזה שאחרי הפגישה הראשונה…
כל כך הרבה מאיתנו חוות אותו.
רוצה או לא?
מצאתי חן?
מה הוא חושב עליי?
ומה נראה לי?
הוא מספיק… שווה?
לא יודעת…
פעמים רבות בנות חשות רצון
שלא יהיו פגישות ראשונות.
שלא יהיו פגישות ראשונות.
שבמקום פגישה ראשונה,
הקשר יתחיל ישר בפגישה החמישית,
הקשר יתחיל ישר בפגישה החמישית,
והפגישה תתנהל מתוך רוגע,
ביטחון,
שלווה…
ביטחון,
שלווה…
אז מה עושים באמת
עם הפגישות הראשונות הללו?
עם הפגישות הראשונות הללו?
בתוך חוסר הוודאות הזה,
יש כמה תובנות,
יש כמה תובנות,
מתנות שיכולות להשקיט
את ההמולה הפנימית:
-
ביטחון שמה ששלי יהיה שייך לי.
-
אני לא תלויה באף אחד –
לא בבחור שמולי,
לא במה הוא יחשוב עליי. -
הקב"ה הכין לי את החתן שלי,
הכין לי את הבית המזומן לי,
הכין לי את השפע שלי.
אלו הן תובנות פשוטות,
אבל לפעמים לא פשוט להפנים אותן.
עם זאת,
אם אני מרשה להן
להיכנס ללב שלי,
אם אני מרשה להן
להיכנס ללב שלי,
פותחת להן אפילו קצת את הדלת –
מעבר לדלת מחכה לי שפע עצום
של נחת,
של שלווה,
של להיות אני.
של שלווה,
של להיות אני.
פשוט אני…
כשאני זוכרת
שאני לא לבד בתהליך הזה,
שאני לא לבד בתהליך הזה,
שהקב"ה אוחז בידי
ומלווה אותי תמיד –
ומלווה אותי תמיד –
אני מאפשרת לעצמי
להרפות ולסמוך עליו,
להרפות ולסמוך עליו,
ורק אז להתקדם.
כמה כלים פרקטיים:
אם אני מתלהבת –
זה ממש מדהים!
זה ממש מדהים!
זה אומר שיש לי חיבור משמעותי
לכוחות הנשיים שלי,
לכוחות הנשיים שלי,
לרצון הבריא והפשוט להתחתן.
וגם אם הוא יגיד לא –
אז מה?
אז מה?
אני במקום נכון,
בריא וטוב!
בריא וטוב!
חשוב להתחבר לזה.
ואם אני לא מתלהבת –
זה ממש לא אומר שזה לא זה…
זה ממש לא אומר שזה לא זה…
פגישה ראשונה היא מלחיצה בטבעה.
לא פעם המתח
מכבה את ההתלהבות.
מכבה את ההתלהבות.
וכך גם מבחינתו.
יכול להיות שהוא מתוח
ולא לגמרי הוא…
ולא לגמרי הוא…
הכול בסדר.
אם אני מתלבטת –
מותר לי.
מותר לי.
זה הגיוני מאוד.
ההמלצה הרגילה
היא להמשיך לפגישה הבאה,
היא להמשיך לפגישה הבאה,
ואולי אפילו עוד אחת,
מתוך הנחה שכשמכירים עוד קצת
ויש יותר נינוחות של היכרות,
ויש יותר נינוחות של היכרות,
זה יכול ממש להתאים בהמשך.
בגדול –
ספק פגישה שנייה –
לקולא,
ספק פגישה שנייה –
לקולא,
כלומר להיפגש!
אבל כמובן,
אם אני מרגישה
שזה פשוט לא שייך,
שזה פשוט לא שייך,
ממש לא שייך,
מותר לחתוך!
עכשיו במכון עומק הקשר:
1.זכינו ללוות כבר מעל 2000 בנות לחופה. אולי גם לך האימון הרגשי שלנו – אחת על אחת, באופן אישי, יכול להיות טוב? כאן את לוחצת לכל הפרטים.
2. התארסת? מוזמנת ללחוץ פה ולקבל את הערכה למאורסת מזל טוב!
3. אתה בחור שמבקש זוגיות? יש לנו מיילים לבחורים! מוזמן ללחוץ פה כדי לקבל תכנים שיתאימו לך יותר
4. אהבת את הסיפור? יש עוד עשרות כאלו שמחכים שתקראי אותם! בספר הדרך אל הבית – אפשר לקנות בדברי שיר או דרך הקישור כאן
השארת תגובה
