הודיה ישבה באוטובוס והסתכלה על הנוף החולף על פניה –
נופו של לילה ירושלמי שקט.
בחור צעיר שאחז בשקית קניות חצה את הכביש המקביל.
הוא נראה כמו מישהו שהיא הייתה שמחה לפגוש.
"בחור חמוד, אבל עם שקית קניות כזו הוא בטח חוזר הביתה לאשתו".
אמר קולה של חני שישבה לידה, כהד למחשבותיה.
הודיה נאנחה ממש בשקט,
ככה שאפילו חני לא תשמע אותה.
לא שהיה לה סיכוי אמיתי לפגוש את הבחור,
אבל נחמד היה לדמיין שהיא תפגוש מישהו שהיא רוצה לפגוש,
לשם שינוי.
איכשהו, כל הבחורים שהיא נפגשה איתם היו ממש מוזרים.
טוב, אולי היא מגזימה קצת, לא כולם.
אבל היא בטוחה שהיא נפגשה עם יותר בנים מוזרים מחלקם היחסי באוכלוסייה.
אולי היא מוזרה, ולכן מציעים לה הצעות כאלה?
אולי יש בה משהו שגורם לאנשים להוציא החוצה את
המוזרויות שלהם דווקא בפגישות איתה?
וגם הבנים הנורמליים, פשוט…
לא מספיק דוסים.
לא שיש לה דוסומטר,
והיא לא בוחנת כליות ולב ויראת שמים.
אבל היא רוצה בחור שקובע עיתים לתורה,
שמקפיד על ההלכה, וגם שיהיה נחמד אליה.
זו לא דרישה מוגזמת.
היא נאנחה שוב.
חני הסתכלה עליה.
"הכול טוב איתך? את נורא שקטה".
"תגידי, חני, אני מוזרה?"
"מאיפה הבאת את זה עכשיו?"
היא שאלה בפליאה.
חני בחנה אותה בתיאטרליות.
הרימה קווצת שיער, צבטה קלות בלחי,
בחנה בעיון את האגודל שלה,
ולסיום נקשה קלות במצח.
"תראי, את אוהבת לאכול ארטישוק. זה מוזר.
והלק שלך לחלוטין לא מתאים לגרביים. אף פעם.
את חייבת לעבוד על זה.
חוץ מזה אני מאבחנת אותך בתור נורמלית. עכשיו,
מה גורם לך לשאול שאלה כזאת?"
"הבחור ההוא, שעבר קודם?"
"וואי, את עדיין חושבת עליו? מקרה קשה.
אני אנסה לברר לך עליו אם את רוצה,
אבל אני כבר אומרת לך שהסיכוי ממש קטן".
הודיה חייכה חיוך קלוש.
"תודה".
"אבל איך זה קשור למוזרות שאין לך?"
"כי נראה לי שחלק ממש גדול מהבחורים שאני נפגשת איתם הם כן מוזרים".
"טוב, אין מה לעשות. ככה זה בנים.
הם יותר מוזרים מאיתנו".
"אבל למה דווקא אני נפגשת עם כל המוזרים האלה?
אני מכירה גם בנים נורמליים.
למעשה בחיים האמיתיים אני מכירה בעיקר בנים נורמליים.
אבל הם חילונים או נשואים או קטנים מדי או גדולים מדי.
"את זוכרת את החתונה של מירי? שנה אחרי האולפנה?
גם אמא שלי הייתה בחתונה, את יודעת,
ההורים שלנו חברים.
ואיכשהו היא זרקה לי 'כל הטובים מתחתנים צעירים',
וזה לא שההורים שלי בל"חים.
בכלל לא, אפילו להפך.
את מכירה אותם.
אבל משום־מה המשפט הזה הולך איתי.
כל פעם שאני בחתונה של חברה הוא צץ לי.
בהתחלה צחקתי עליו. אבל עכשיו…
אני כבר לא יודעת…
"נמאס לי מהדייטים הכושלים, מהציפייה הזו,
שאני לא יודעת אם היא אי־פעם תתממש…
"אוף, חני, יש בעולם עוד מישהו נורמלי, חמוד,
דוס במידה הנכונה? מישהו שיהיה פשוט בשבילי?"
***************************************************************
לכולנו יש תקופות כאלו,
שבהן אנחנו פשוט מרגישות שאין.
אין ולא יהיה.
נמשיך ככה עוד שנים, וזה פשוט לא יקרה בחיים.
ויש גם דוגמאות שמפחידות אותנו.
התחושה הזו היא ממש נורמלית. כל כך הגיוני ולגיטימי להרגיש ככה.
אנחנו מחפשות ומשקיעות בזה כל כך הרבה מאמצים,
אכפתיות, שכל, רגש, חוש הומור ואייליינר…
ולפעמים – זה פשוט מייאש, מתסכל ונדמה שזה לא יקרה בחיים.
אז מה עושים בזמנים הללו?
לכל אחת נכון משהו אחר…
לאחת נכון להיות במקום החסר,
לבכות ולתת לעצמה להיות "קצת מסכנה" וחלשה.
(חברות, שימו לב!
זה הזמן שלכן להציע יציאה משותפת, מרק משותף,
חיבוק, צ'ופרים ומילים טובות!)
אחרת אמרה לי:
"גם אם חלילה אישאר רווקה עד גיל X,
לא רוצה שהתקופה הזו תעבור עליי במסכנות!
רוצה להיות שמחה,
לראות את הטוב והשפע שיש בחיים עכשיו".
יש מי שטוב לה להתחזק באמונה שברור שיש!
וברוווור שה' ייתן וישלח,
וינחם ויפצה על כל התקופה הקשה הזו.
ויש מי שנכון לה לתת לעצמה את הזמן קצת לשקוע ולעלות מחדש,
מחוזקת יותר.
מה טוב לך? מה מחזק אותך? מה נכון לנפש שלך?
זו שאלה חשובה…
יש עבודת השם שהיא בזמן של עלייה, ויש עבודה שהיא בזמן של ירידה.
בזמן הירידה העבודה צריכה להתרחש לאט־לאט,
בעדינות, לדאוג לעצמי ולתמוך בעצמי…
וזו ממש בנייה.
לראות מה טוב לי ונכון לי בזמנים הקשים והחלשים הללו.
בזמנים קשים, לא צריך להיות חזקה כל הזמן.
לפעמים צריך לתת לעצמך את היוקרה להרגיש, להיות רגישה, להתמודד בעדינות.
זו לא חולשה – זו בנייה אמיתית של עצמך.
היא לומדת איך לתמוך בעצמה, ואתה יכולה ללמוד את זה אתה.
עכשיו במכון עומק הקשר:
1.זכינו ללוות כבר מעל 2000 בנות לחופה. אולי גם לך האימון הרגשי שלנו – אחת על אחת, באופן אישי, יכול להיות טוב? כאן את לוחצת לכל הפרטים.
2. התארסת? מוזמנת ללחוץ פה ולקבל את הערכה למאורסת מזל טוב!
3. אתה בחור שמבקש זוגיות? יש לנו מיילים לבחורים! מוזמן ללחוץ פה כדי לקבל תכנים שיתאימו לך יותר
4. אהבת את הסיפור? יש עוד עשרות כאלו שמחכים שתקראי אותם! בספר הדרך אל הבית – אפשר לקנות בדברי שיר או דרך הקישור כאן

השארת תגובה


