הוא לא מחליט!

כשראיתי אותו, ישר ידעתי שיש בו משהו שונה.
שהוא לא כמו כל מי שנפגשתי איתו עד היום.

זה עדיין לא אומר שהחלטתי שאני רוצה להתחתן איתו.
זה לקח לי בערך שבוע.

אני יודעת מה אתן חושבות עכשיו.
"את מסונוורת מהאורות, חכי עוד חודש־חודשיים ותנחתי…"
אני מכירה את התגובות האלה.
לפעמים גם אני חשבתי ככה על חברות שהחליטו להתחתן ממש מהר.

אז אני רוצה לומר: ב"ה!
הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה.
אבל אני לא מסונוורת.
אני לא חושבת שהוא מושלם.
הוא בן אדם.
כמו כולנו.
ויש לו חסרונות.

ואחד החסרונות הגדולים ביותר, מבחינתי, כרגע, זה שאנחנו נפגשים כבר ארבעה חודשים, והוא עדיין לא החליט.
יש נחמה מסוימת בכך שהוא לא החליט שלא…
אבל הלחץ הזה… של מה יהיה…
מה הוא יחליט…
ממש קשה לי.
ממש־ממש־ממש קשה.

"אבישג, אפשר לדבר איתך שנייה על משהו?"

שואלת יסכה המתוקה שעובדת איתי במשרד.
"בטח", אני אומרת.
מעניין על מה היא רוצה שנדבר.
"אממ… אני לא יודעת אם זה מתאים, ואם זה מתאים לך… אבל חשבתי…"
יסכה נושמת נשימה עמוקה.
"בקיצור, יש לי בן דוד בערך בגיל שלך, וחשבתי אולי להכיר ביניכם.
מה את אומרת?"
איזו חמודה.
מצחיק שמביך אותה להציע.
"האמת, שאני בדיוק נפגשת עכשיו עם מישהו, אבל ממש תודה על ההצעה!
מאוד משמח אותי שאת חושבת עליי…"

זה קטע מוזר ברמות אחרות.
היו לי חודשים שלמים בלי הצעות.
לא טלפונים, לא שדכניות, אפילו לא באינטרנט.
אבל מהרגע שהסכמתי לפגוש את אביתר, יש לי לפחות שלוש הצעות בשבוע.
(וחלקן נשמעות שוות!)

ברור שאני אומרת לא.
אני תפוסה כרגע.
אבל יש לי בלב תולעת קטנה שלוחשת לי,
"אבישג, כמה זמן תחכי לו?
ומה יהיה אם בסוף הוא יחליט שלא?
את מפספסת מלא הצעות ככה…
ואת לא נהיית צעירה יותר עם כל יום שעובר…"

אני אומרת לתולעת לשתוק ושעדיף בחור אחד ביד משלושים על העץ.
במיוחד אם הבחור הזה הוא אביתר.
אבל התולעת ממשיכה ללחשש.

"תראי, ארבעה חודשים זה לא שנתיים", אומרת יעל.
יעל היא החברה הכי טובה שלי עוד מהיסודי.
אנחנו מדברות על ה־כ־ו־ל, כמעט.
בזמן האחרון זה אומר שאנחנו מדברות בעיקר על דייטים.

"כאילו, האמת, זה זמן סביר לצאת עם מישהי.
זה שאת החלטת מההתחלה שזה מתאים לך, לא מחייב אותו להחליט אותו דבר ובאותה המהירות.
ובסך הכול זה כן נשמע שהוא מעוניין בקשר.
וזה לא שהקשר לא מתקדם.
הוא מתקדם, אבל קצת לאט.
וזה בסדר".

יעל לוקחת שלוק ארוך מהמילקשייק וניל־עוגיות וחושבת קצת.
"את מפחדת שהוא סתם מורח אותך?
שהוא החליט שלא, אבל קשה לו לומר את זה?"

"לא, לא נראה לי".
אני מערבבת את השוקולד הלבן בתוך הקצפת של השוקו החם.
(בכל זאת חורף… אף פעם לא הבנתי את ההתעקשות של יעל על המילקשייק הנצחי שלה בקור של ירושלים.)

"נראה לי שהוא באמת מתלבט אם זה מתאים, או שקשה לו להחליט.
ואולי שניהם גם יחד… לא יודעת".

אני ממשיכה לבחוש בכוס בלי סיבה טובה.
כל השוקולד כבר נמס.
אין לי מצב רוח לשוקו.
אולי הייתי צריכה להזמין קפה, שיתאים למרירות שעומדת לי על קצה הלשון.

"זה קצת קלישאתי לשאול, אבל דיברתם על זה?"
"ברור שכן.
כבר לפני חודשיים, ושוב בשבוע שעבר.
אני לא רוצה ללחוץ עליו יותר מדי.
זה גם לא נכון.
לא אמיתי.
זו החלטה שלו לגמרי.

וגם… אני רוצה שהוא יחליט שכן…
לא שאני אלחיץ אותו ואז הוא יברח…

מצד שני, כבר קשה לי עם ההמתנה, ולחכות, ולחכות ולחכות עוד…
ולא לדעת מה יהיה…

יותר קל לי להציב אולטימטום – יש לך שבוע להחליט לכאן או לכאן.
ואם לא, אז לא…
די, אנחנו נפגשים כבר הרבה זמן…
ואם הוא לא מחליט שכן, אני אחליט שלא…
ואמשיך הלאה…

אבל… אני לא רוצה להמשיך הלאה…
אני רוצה שהפעם זה יצליח…

כבר ארבעה חודשים עוברות לי בראש מחשבות על הצבעים של המפיות באולם.
כל פעם שאני עוברת ליד חנות פרחים אני מנסה לדמיין איך ייראה זר הכלה שלי.
וההזמנות לחתונה וכל השאר…
אני רוצה כל כך.

אבל איך אני יכולה לדעת שגם הוא רוצה?
שעוד שבוע או שבועיים או חודש הוא יגיד שגם הוא רוצה?"

זו באמת שאלה טובה.
שאלת השאלות.
האם עוד שבוע או שבועיים או חודש הוא יגיד שגם הוא רוצה?

איך אפשר לדעת?

לא פשוט להתמודד עם מצב שבו אני כבר מרגישה שמצאתי, והבחור עוד מתלבט.
(ומה נראה לו שהוא מתלבט אם להתחתן איתי?!
הוא היה אמור לקפוץ על המציאה!
מעליב שהוא לא!)

בגדול, בוודאי שלגיטימי להתלבט.
וכמו שיעל אומרת, אמנם אני החלטתי מההתחלה, אבל זה לא מחייב אותו.
וחשוב, כל כך חשוב לדעת לתת את הזמן להתלבטות ולא ללחוץ, למרות המורכבות שההמתנה הזו מייצרת.
יחד עם זאת, לא היינו רוצות לחכות ולחכות עד עולם.

לכן לפעמים אנו מציעים ליצור "דד־ליין" – נקודת הכרעה שעד אליה צריך להחליט.
בואו ננסה לבחון את הרווחים וההפסדים של השיטה הזו, ולראות מתי נכון להיעזר בה.

מצד אחד, הדד־ליין מייצר רצינות ואחריות.
הוא תורם להבנה שהפגישות הן לא "משחק", וכך גם הרגשות שלי.
קשה להרגיש רגשות אל בחור ולחתוך אחרי ארבעה חודשים.
אחרי שנה – זה קשה פי כמה.
"כמה עשיתי בשבילו וחיכיתי ו…"

אנחנו בנות מלך.
לא מגיע לנו שישחקו בנו וברגשות שלנו!

לגיטימי להתלבט, ולגיטימי יותר גם להחליט.
אז ההחלטה על זמן שבו זה אמור לקרות – פעמים רבות מייצרת החלטה.
לכאן או לכאן.

כמובן שכדאי לקבל את ההחלטה על הדד־ליין ביחד
מתוך הבנה הדדית מה יהיה הכי טוב ומתוך התחשבות בשני הצדדים.

לפני שמגדירים דד־ליין, כדאי גם להעלות את הנושא בשיחה פעם־פעמיים ולבחון מה עמדתו של כל אחד בקשר.
שזה לא יבוא באוויר.
ופעמים רבות – הדד־ליין באמת עוזר לחתונה להירקם או לקשר להסתיים.
וחוסך חודשים ארוכים של תסכול, כאב והפסד של הצעות אחרות.

לפעמים הדד־ליין חושף שבעצם "אני עדיין לא מוכן/ה לחתונה", ואז צריך לחשוב מהן ההשלכות.
מה צריך לקרות כדי להיות מוכן והאם שווה לי לחכות?

מצד שני, לא פעם הדד־ליין מלחיץ מאוד.
ההחלטה והמחויבות של העניין יכולות ליצור מתח לא בריא.

העניין הוא שמבחינה הורמונלית, לחץ לא מאפשר התפתחות של רגש.
ואז השאלה היא אם אנחנו לא הורגים באיבו קשר שהיה יכול להירקם ולהתפתח למשהו טוב.

בכל מקרה, כדאי מאוד לדבר על זה באופן גלוי ופתוח.
לפתוח את זה ביניכם ולנסות להבין מה כל אחד צריך במצב המורכב הזה.
אפשר גם להיעזר בייעוץ זוגי ולבחון באופן מקצועי איך ניתן לקדם את הקשר ולהגיע להחלטה לכאן או לכאן.

מצד אחד, לא פשוט להיות בעמדת ה"רוצה".
מצד שני, מעודד לדעת שברוב המקרים, מי שכבר רוצה ומסוגלת להחליט – בדרך כלל מצויה בעמדה פנימית בריאה ממש ביחס לנישואים ולחתונה.
ואם זה לא יקרה הפעם זה יקרה עם מישהו אחר.

אמונה חזקה יכולה להעניק כוח עוצמתי במצב כזה.
בזכות האמונה אני יודעת שה' איתי, שהוא מוליך אותי לחתן שלי, שזה יקרה בסוף.
השם אוהב אותי והוא ידאג לזה.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

ישבנו על הדשא מתחת לטיילת ארמון הנציב.
נשמתי עמוק.
הגיע הרגע.
"אביתר? אנחנו יכולים רגע לדבר על משהו?"

"כן, בטח.
מה שתרצי.
רק לא על המוזיאון.
זה היה נורא.
חייב קצת אייס קפה כדי להירגע".
הוא אמר ולקח שלוק ארוך מכוס הפלסטיק הגדולה שלו.

אבישג שיחקה מעט בכוס.

"אני… אני רוצה לשתף אותך בתחושות שלי לגבי הקשר שלנו".
לחייה האדימו קלות מתחת לשיזוף הקיצי.
אביתר הניח מידו את הכוס והביט בה ברצינות.

"קודם כול אני רוצה לומר לך תודה.
אני שמחה מאוד בקשר שלנו ב"ה.
הוא משמעותי לי וחשוב לי.
וזו מתנה ענקית שקיבלתי בארבעת החודשים האחרונים.
אז תודה".

"בשמחה", אמר אביתר בחיוך נבוך.

"אני יודעת שאני נמצאת במקום מאוד שלם מבחינת הקשר, ואני יודעת שאתה פחות בטוח.
זו החלטה ענקית, והיא תשפיע על החיים של שנינו.
אני לא רוצה שתחליט בחיפזון לכאן או לכאן.

אבל מצד שני אני חוששת שההחלטה תידחה ותידחה…

אז… חשבתי שאשאל אותך; מה יכול לעזור לך להגיע להחלטה?
ואיך אני יכולה לעזור לך בזה?

שנינו רוצים לדעת כבר מה יהיה…
ומתפללים שיהיה טוב בעזרת השם…
אז אולי נעבוד על זה ביחד…
מה דעתך?"

השארת תגובה

ביטול

רוצה לקבל עדכונים כשבלוג חדש מתפרסם?

יש למלא פרטים. הנתונים נשמרים במערכת ולא יופיעו באתר.

להקשיב לקול הפנימי

פברואר 9, 2026 אין תגובות

אביטל מתארגנת לפגישה, מתלבטת מה ללבוש, אם להתאפר ומה בעצם לשדר, וכל העצות שקיבלה מסתובבות לה בראש ומבלבלות אותה.. איך מקשיבים לקול הפנימי?

לקריאת הבלוג »

איך אני נראית?

ינואר 25, 2026 אין תגובות

איך אני נראית? שקד החליקה את אצבעה על הטלפון וגילתה שמחכה לה שיחה שלא נענתה והודעה חדשה."בעיקרון הוא אמר כן.אבל אני צריכה לדבר איתך על

לקריאת הבלוג »