שמירת נגיעה
אמונה ישבה מול המחשב ושיחקה בקווצת שיער. אחרי הרבה התלבטויות היא נרשמה לפני חודשיים לאתר היכרויות, ואפילו העלתה תמונה ממש טובה שלה מהחתונה של אחותה הקטנה. היא שלחה ארבע־עשרה פניות בחודש האחרון, ועוד תשע בחודש שלפניו, אבל רק שניים מהבחורים שאליהם פנתה הגיבו בכלל לפנייה שלה.
היא נאנחה ופנתה להתבונן בפרופיל שעל צג המחשב שלה.
אלחנן. בן 30 מירושלים.
לומד לתואר שני במדעי המוח באוניברסיטה העברית.
אוהב לטייל ולזרום.
התמונה מצאה חן בעיניה. בחור שמח עם ספר ביד ורעמת תלתלים על הראש.
גם היא אוהבת לטייל.
היא שלחה לאלחנן הודעה: "שלום אלחנן, אני אמונה ממודיעין. גם אני אוהבת לטייל 🙂 אשמח להכיר אותך".
להפתעתה, אחרי כעשר דקות הופיעה על הצג הודעה מאלחנן.
"שלום אמונה, אשמח להכיר אותך. מתי מתאים לך לדבר? אלחנן"
היא הופתעה מהתשובה המהירה וכתבה: "עכשיו זה טוב. אמונה"
"אז מה את עושה בחיים?"
"אני קלינאית תקשורת. עובדת עם ילדים מתוקים בגן שפה. חוץ מזה אני מתנדבת בקו לחיים ומנגנת בנבל".
"וואו. נבל זה מעניין. איך הגעת לזה?"
"בגיל 5 הייתי עם ההורים בתערוכה של מכון המקדש, וראיתי שם קתרוס. נורא התלהבתי, אבל לא הצלחתי למצוא חוג נגינה בקתרוס, אז התפשרתי על נבל".
"חחח…"
"ומה איתך? מה עשית לפני הלימודים?"
"לצערי לא מנגן. אבל שומע הרבה מוזיקה ומאוד מעריך. למדתי שנה וחצי בישיבת קריית ארזים ואז התגייסתי לטייס".
"גם וואו".
"טייסים אני מכיר הרבה, אבל נגני נבל רק אחת. אז מה את אומרת? מתאים לך להיפגש?"
הלב של אמונה החיש את פעימותיו. פגישה! סוף־סוף! אחרי כל האכזבות שחוותה באתר.
"אשמח להיפגש, אני רק רוצה לברר קודם, כדי לראות שזה באמת מתאים".
"בכיף. כבר שולח לך טלפונים של חברים לבירורים, ושם מלא".
"תודה! אשלח לך הודעה מחר, כדי שבע"ה נוכל לקבוע".
"מעולה. לילה טוב".
"לילה טוב".
היא התקשרה למחרת לחברים של אלחנן וביררה גם בדרכים אחרות, כדי לוודא שהכול בסדר עם אלחנן. והכול היה נראה בסדר. ואפילו טוב יותר ממה שציפתה לפי השיחה שלהם.
בערב היא שלחה לאלחנן הודעה עם מספר הטלפון הנייד שלה: "שלום אלחנן, בדקתי ואתה אמיתי 😉 אשמח להיפגש. אמונה"
חצי שעה מאוחר יותר הטלפון שלה צלצל.
"שלום, אמונה", נשמע קול גברי מעבר לקו.
בדיוק כמו שהיא דמיינה את קולו של אלחנן.
"שלום, אלחנן".
"מה שלומך? איך עבר עלייך היום?"
"טוב, ב"ה. תודה. מה איתך?"
"היה יופי של יום. אז מה את אומרת, מתאים לך ללכת ל'דיאלוג בחשיכה' לדייט ראשון?"
"מה זה 'דיאלוג בחשיכה'?"
"זו תערוכה שבה הכול חשוך לגמרי, והמטרה שלה היא להמחיש איך מרגיש עיוור. מסתובבים ושומעים קולות, ממששים…"
"אתה באמת ממש זורם. זה נשמע רעיון ממש נחמד, אבל נראה לי שזה פחות מתאים".
"לא מתאים? הייתי מבין אם היית אומרת שזה טו מאצ' לדייט ראשון, אבל למה לא מתאים?"
"כי חושך וזה… ואפשר להתנגש אחד בשני… אתה יודע, שמירת נגיעה וזה…"
רגע של שתיקה.
"אה. את שומרת נגיעה? אז אולי זה באמת לא מתאים. מצטער. מאחל לך הצלחה בהמשך".
צליל ניתוק נשמע מעבר לקו.
דמעות חמות פילסו את דרכן על לחייה של אמונה. מספרות באילמות את סיפור האכזבה.
היא כל כך קיוותה. וזה היה נשמע ממש מתאים כשביררה. ומשהו בו, בקול שלו, דיבר אליה כל כך, והיה נשמע שהוא אפילו התלהב ממנה.
חוץ מהקטע של שמירת נגיעה.
"ריבונו של עולם, אני כבר בת 28. למה אתה מעמיד אותי בניסיון הזה? למה אתה נותן לי לבחור בין האהבה אליך לבין אהבה לאיש בשר ודם?"
לפני שלושה חודשים רינת הציעה לה בחור שעבדה איתו. וגם אז הוא אמר לה: "שומרת נגיעה? אז לא. זה לא רלוונטי". ובשנה שעברה מישהו התחיל לדבר איתה כשיצאה מהכותל. בחור מרשים עם כיפה גדולה וציציות. וגם אז זה נפל על שמירת נגיעה. אז היא עוד חשבה שהוא הזוי. כנראה שדברים שהיו ברורים לכולם סביבה כשהייתה בת 20, ואפילו בת 25, היום כבר ברורים פחות.
היו לה גם הצעות אחרות בשנה האחרונה. שולמית הכירה לה את אח שלה, והוא בהחלט שמר נגיעה. והיו גם אלישיב, מאור ושמוליק. אבל זה לא הלך. משהו לא זרם. והשיחה הזאת, עם אלחנן, הייתה כל כך מבטיחה.
אולי עדיף לא לשמור נגיעה ולהתחתן? חולפת מחשבה במוחה.
*******
לוותר?
הרבה פעמים אנחנו שומעות שהוויתור הוא חלק משמעותי מקשר זוגי. ובהרבה מובנים זה נכון.
אפשר להתפשר על המקום שבו מונחת משחת השיניים בבית, על הצבע של הקרמיקה, ואפילו על הישיבה שבה הבחור למד.
אבל,
וזה אבל משמעותי,
מי שמגיעה לחיי הנישואים – זו את.
ועל מי שאת – את לא צריכה להתפשר.
אז מה? לוותר על האמת הפנימית שלך? על חלק באישיות שלך? על תכונה שלך? ממש לא! זו תהיה טעות!
קשר שמקטין אותך ודורש ממך לא להיות מי שאת, לזייף קצת ביחס לאמת הפנימית שלך – הוא קשר לא בריא.
בנישואים כל אחד צריך לקבל את השני כפי שהוא.
את צריכה לקבל את הבחור. הבחור צריך לקבל אותך.
ועוד קודם לכן – את צריכה לקבל את עצמך, לאהוב ולהעריך את מי שאת.
המפגש בדייטים, וגם אחר כך בחיי הנישואים, הוא מפגש בין שני אנשים שלמים, שיחד יכולים ליצור שלמות גדולה עוד יותר. אם אחד מהצדדים מגיע חסר – זה פוגע קודם כול בו עצמו, אבל גם בצד השני וביכולת לבנות בניין משותף.
ועוד משהו חשוב. יש. באמת שיש בחור טוב וצדיק – בדיוק כמו שאת מחפשת.
השארת תגובה
