האם זה הזיווג שלי?!

בחלום אני עומדת שם בשמלה לבנה. המון אנשים מסביב, אבל אני לא רואה אותם, מרוכזת רק בזה שלידי. אני לא צריכה להסתכל עליו כדי לדעת שהוא שם. אני מרגישה אותו לידי, מחזק אותי בנוכחותו, משלים אותי, מכיל אותי, מגדל אותי. ואני אותו. האחד שלי…

החלום הזה הולך איתי, אני חיה אותו, נושמת אותו. מחפשת אותו בכל כך הרבה מקומות, בכל כך הרבה ישיבות, בגינות וספסלים, בבתי קפה. ניסיתי למצוא אותו בכל כך הרבה בחורים טובים, צדיקים, מוכשרים. אבל אף אחד מהם לא היה הוא, לא היה אותו הפלוני שהכריזו עליו עוד לפני שנולדתי.

כשפגשתי את דוד, הרגשתי שאולי בכל זאת החלום יכול להתגשם. כבר כמעט היו טבעת ומבול של מזל טובים והודעות מאושרות לחברות. אבל אז פרצה בינינו מריבה. לא משהו מהותי מדי, אבל כן משמעותי וכן מעורר חששות. תמיד הרגשתי שאני יכולה להיות אני לידו, שהוא שם בשבילי, ופתאום נוצר איזשהו ריחוק, כי הוא לא הבין אותי ולא הכיל.

הרגשת הוודאות, הידיעה שזה זה, הולכות ונעלמות, הולכות ומתרחקות. ובמקומן באים הספקות – אולי אני עושה טעות? אולי הוא לא בשבילי? אם זה ככה לפני החתונה, מה יהיה אחרי? הרי אם הוא היה האחד שלי, ההרגשה הייתה אחרת לגמרי.

ואולי שוב צריך להתעורר מהחלום…

********************

יש תפיסה שאומרת שיש רק זיווג אחד שהוא משורש נשמתי, ואותו אני אמורה למצוא.

אותו הזיווג אמור להתאים לי בצורה מושלמת – לעורר את הרגשות שלי, לפתור את הבעיות ולמלא את החסרונות. הבעשערט שלי אמור להתאים לי כמו כפפה ליד או כמו מכסה לסיר (או כל דימוי אחר שמתיישב על ליבך).

התפיסה הזו עלולה להקשות עלינו בתהליך החיפוש, משום שאין שום שלט זוהר או נורה שנדלקת כשמוצאים את האחד הנכון. וקשה מאוד למצוא בחור מסוים שמסתובב לו בעולם. זה כמעט כמו לנחש את המספרים בלוטו…

זה עלול ליצור מתח, רפיון ידיים ופחד מפני טעות גורלית, או לחלופין – עלול לגרום לחוסר השקעה בדייטים, משום שאני הפלונית שלו, והוא ירצה אותי בדיוק כמו שאני! עם החולצה מימי האולפנה, הקטילות והביקורת וכל שאר הירקות…

ובאמת, נראה שמאמרי חז"ל רבים הולכים באותו הכיוון – "מה' אשה לאיש…"[1] "ארבעים יום קודם יצירת הולד…"[2] ועוד רבים.

ננסה להאיר את הדברים באור מדויק יותר לפי הסברי הגמרא, הרמח"ל והמקובלים.

(נשמע כבד? תחזיקי ראש לכמה שורות. מבטיחה שלא תצטערי!)

לפי תפיסה פנימית זו, בוודאי שאנו מאמינות בדברי חז"ל, אבל אנחנו חייבות להבין למי ולמה כוונו דבריהם. יש מושג שנקרא "זיווג ראשון". אלו שתי נשמות שמתאימות בהתאמה מלאה, בלי מחלוקות, בלי ויכוחים ובלי פערים. נשמע אידיאלי, אבל הזיווג הזה מתאים לנשמה לפני שחטאה. כלומר, לצדיקים גמורים בגלגול הזה וגם בגלגולים קודמים.

לצערנו, אנחנו לא חיים בעולם מושלם. הנשמה שלך עברה כמה דברים, וגם הנשמה שהתאימה לך בצורה מושלמת לפני החטא, עברה תהפוכות, ויכול להיות שהיא שוכנת אצל אדם שלא מתאים לך בכלל ולא בטוח שהיית רוצה להתחתן איתו (היא יכולה להתגלות בבחור בעל מידות רעות או בבחור שנמצא רחוק מאוד מהעולם שלך).

העולם שלנו אינו עולם מושלם, אלא עולם של עבודה והשתלמות, ולכן מתאים בו יותר מה שנקרא "זיווג שני".

בזיווג השני ההתאמה היא לא אוטומטית, היא תוצאה של עבודה משותפת שלכם ושל השותף השלישי. אפילו שאין התאמה מלאה מטבע בריאתן של הנשמות, הקב"ה, יחד אתכם, יוצר פה באורח נס ברייה חדשה.

"איש ואישה זכו – שכינה ביניהן…"[3]

הזיווג הזה הוא לא בדיעבד והוא לא טעות. להפך – הוא זיווג משמים שהקב"ה זיווג לך לפי מעשייך. ונס ההתאמה בין השונים הוא המתנה הנפלאה והאתגר הגדול שבזוגיות.

במהלך חיינו המשותפים, אנחנו לומדים להתאים את עצמנו זה לזה – לבוא לקראת, להקשיב, להתחשב ולבנות יחד "בית חדש" שתשרה בו השכינה.

התפקיד שלנו, אם כן, הוא ממש לא למצוא את האחד והיחיד המתאים לנו, אלא למצוא פרטנר לעבודה – מישהו שאני מעריכה, שיש לו שאיפות דומות לשלי, שיש לי ולו שפה משותפת, פוטנציאל לקרבה רגשית ומשיכה להיות יחד. ואז אפשר להתחיל לעבוד…

כשאני נפגשת עם מישהו, אני צריכה לבדוק שהוא מתאים לי מבחינה שכלית; שאנחנו מאמינים באותם ערכים; שואפים לאותם כיוונים; שיש בו תכונות שאני אוהבת, ועם אלו שלא – אני מוכנה להשלים; שנוח לי לשתף אותו ושיש לי רצון לחיות איתו. על אלו – אל תוותרי, אבל כל השאר – זו כבר העבודה שלכם.

זיווג משמים זה לא חד־פעמי. בכל יום ויום הקב"ה, יחד עם השקעה והשתדלות מצידנו, יוצר בית חדש שתשרה בו השכינה.

סביר להניח שבד בבד עם האושר, הכיף והשמחה יהיו נפילות ויהיו מורכבויות… תצטרכי להבין אדם אחר ששונה ממך במהותו, לבוא לקראתו, להכיל אותו עם כל מה שהוא, לפרגן, להעריך, להתגמש, ולא תמיד זה קל. אבל את בונה את הבית שלך, ואין דבר מאושר ועמוק מזה.

לכל הזוגות המאושרים יש התמודדויות. כולם רבים לפעמים, וזה בסדר – כאשר לומדים לריב נכון, האהבה רק גדלה והקשר הופך ליציב הרבה יותר.

ודבר אחרון – ואולי הכי חשוב – הנושאים הללו רגישים ואישיים. כל אחת יודעת מה נכון לה לשמוע ומה נכון לה לקבל. אני מציעה לך ומבקשת ממך להפעיל את חוש הביקורת.

שאלי את עצמך: מה נכון לך לשמוע? מה מחזק אותך? מה מעורר בך כוחות לפעול ולעשות? עם זה תלכי ותפעלי.

ומה שלא – זה בסדר גמור שתניחי בצד.

בספר הזה ובחיים בכלל תקבלי הרבה תובנות ועצות טובות. אבל רק את יודעת אם הן נכונות לך, עכשיו, בסיטואציה הזו. חשוב ללמוד לקבל, אבל חשוב יותר להיות קשובה לעצמך וללכת עם הנשמה שלך שלוקחת אותך לאן שנכון לך!

[1] מדרש האיתמרי, דרוש ב'.

[2] סוטה ב', ע"א.

[3] סוטה י"ז, ע"א.