יקרה שלי...

לא ידעתי איך להגיד לך את זה בעל פה… אז אני מנסה, מנסה בכתב. מקווה ממש שזה ידבר אלייך, ויענה… יש פה מהלך שכלי-אמוני שחשוב להבין. מהלך שדי שונה מרוב השיחות שלנו, שהרבה יותר מעמיקות ברגש. אבל אני חושבת, שיש כאן כמה דברים שאני מנסה הרבה לשנן אותם לעצמי, ואני מרגישה שההפנמה שלהם (שהלואי ואזכה לה בקרוב…בינתיים זה קמעא קמעא…) נותנת כיוון אחר לגמרי להבין, להרגיש, ואיך להתייחס לדברים.
את שואלת..ואולי בצדק – מי אמר שזה יקרה? מי אמר שאתחתן פעם?! אני רואה עוד מישהי ועוד מישהי – שלא. זה לא קרה לה. לחברות שלה יש כבר ילד/שניים/חמישה  וכו'… והיא – עדיין לבד.
מי אמר שזה יקרה לי?! אולי זה התיקון שלי? אולי זה מה שהשם רוצה עבורי – להיות רווקה?!
אז ככה….
ראשית כל – מתוכן השאלה עולה – שבעצם ממש ברור לך – שלא הבחורים/החברות/הדייטים – הם האדונים לגורלך. לא בזכותם – את מתחתנת או לא. וזו כבר דרגה גבוהה ממש.
קוראים לזה – אמונה. אמונה – זה בעצם לדעת שהשם הוא המנהל של כל העולם, הכל הוא מנהיג, הכל הוא יכול, הכל ברשותו ובהחלטתו… ולכאורה – השאלה שלך מאירה – שאת ממש שם.
אשרייך…זה ממש לא מובן מאליו:)
הרבה פעמים – אנחנו מרגישות שדברים תלויים באנשים/בשכל/בטקטיקה/ב…/וב….
ועצם ההבנה הזו – להבין שאני בידיים של מישהו אחד – רק של השם ולא של אף אחד. אף אדם. אף בחור – זה המון….
אבל לאמונה – יש חבר צמוד. חבר קרוב. קוראים לו – בטחון. ובטחון – אומר בעצם – שה' אוהב אותי אישית, כאהבת אב לבנו… ומחפש עבורי את הטוב ביותר עבורי. כן. טוב נגלה. לא רק שהוא יכול הכל, הוא ממש מחפש את טובתי…. כמו שכותב ה"נתיבות שלום" – " ויש ליהודי יחס מיוחד כבן אצל אביו הנאמן והמסור, ..מכח אמונה זו נובע הבטחון כי בטוח בה' ובישועתו, ואף שאינו הגון ואינו כדאי,
כרחם אב על בנים ירחם הקב"ה עליו"….
כלומר  –
לא רק שהשם הוא זה שעושה הכל, אלא גם כאשר יהודי שקוע במ"ט שערי טומאה – הוא יכול לעקוף את כולם – ב"כביש עוקף" – ששמו בטחון… את כל המסכים וכל הריחוק מהשם הוא יכול לעקוף, דרך ההנהגה המיוחדת הזו – לבטוח בהשם שיציל אותי. וזה לא קל בכלל…זה כביש עוקף די מאתגר:)
ועדיין את יכולה להגיד – מי אמר – שלהתחתן זה טוב עבורי? אולי, עם איזושהיא סיבה לא ברורה – זה לא מה שטוב בשבילי? הרי השם עושה מה שטוב…אז מי אמר שזה טוב לי? "מהיכן נשאב הבטחון הגמור כי בודאי יושיענו, אולי ח"ו אין זה עתה רצונות ית' להושיעו??"
קודם כל, חייבת להגיד לך ביושר, שיש כאן שיטות שונות, אבל השיטה שאני הכי מתחברת אליה…
היא במהלך הבא – גם אם אדם לא ראוי לישועה, לפי דעתו – הוא יכול לזכות בה – רק ע"י הבטחון!
כלומר – זה ממש טריק סודי לישועה… שאם אדם בטוח – שהשם יעזור לו – רק בכח הבטחון – הוא נושע….!!!
אלא מה… הטריק הזה הוא לגמרי לא מחוסר עבודה. בעצם…בשביל לזכות באמת להרגיש ככה, צריך לזכות לעשות עבודה פנימית של התבוננות – באהבת השם עלי. כמה השם אוהב אותי. כמה אני יקרה לו.
"והביאור בזה, כי יהודי הבטוח בהשם שיעזור לו, הרי שורש ומקור הבטחון כאמור, הוא מחמת שמרגיש בלבו גודל אהבתו ית' אליו, שהוא כבן לאב רחמן הרוצה רק טובתו בכל מצביו, ומשריש בליבו כי בנים אתם לה' אלוקיכם… ובודאי ירחם עליו אע"פ שאינו ראוי ואינו כדאי. עיי'ז מתעורר גם מלמעלה הנהגה מיוחדת עמו – בבחינת השם צילך… שהכונה בזה היא שכמו שהצל עושה בדיוק מה שהאדם עושה, כמ"כ הנהגת הבורא הוא עפי"י מעשה האדם, וככל שהוא משריש בדעתו ומצייר בלבו את אהבתו וקריבתו ית"ש אליו, כן ממשיך עליו ההנהגה מן השמיים" …. גם בשעה ששערי תפילה נעולים וההסתר גדול – שאקרא יומם ולא תענה וגו'… יש עוד עצה פלאית והוא כח הבטחון,
שבפניו אין הסתרים, ומפליא פלאות בהנהגה עילאית…"
כן, גם כשנראה לך שהכל תלוי בו. בהם. שאין סיכוי – זה לא נכון. זה תלוי בהשם.
אבל אני כזו דפוקה, ולא בוטחת ולא מצליחה, ולא מתפללת, ולא טוב לי, ולא שמחה…
ועדיין. גם שם השם איתי. גם שם אני בת יקרה – שרוצים בשבילה את ההכי טוב…. מה את אומרת – בשביל הבת שלך – מה היית מעדיפה, שהיא תתחתן או שהתיקון שלה בעולם יהיה לתכנת מחשבים/אנשים/טרקטורים?!
היית רוצה בשבילה – את ההכי טוב. וזה בדיוק – מה שרוצים בשבילך. כן. השם רוצה שיהיה לך טוב. שתהיי אהובה ומאושרת בבית שלך. שתשמחי. שתוציאי את הכוחות המדהימים שלך בתור אישה ואמא מן הכח אל הפועל… שיהיה לך שפע. שפע של אהבה, שפע של בית שמח וקדוש, פשוט שפע וטוב.
למה? כובע.
כי את בת….
אבל רגע…אם הוא כל כך אוהב אותי – למה זה לא קרה עד עכשיו? זה לא מפריך לך את כל התיאוריה?
לא ממש. כי…לכתחילה – אני סומכת על השם שיהיה טוב גלוי. טוב נראה. טוב שהוא גם בעיני…טוב כזה – שאחר כך מספרים עליו וכותבים עליו – התפללתי ונושעתי.
טוב נוצץ ובהיר ופשוט…. אבל בדיעבד – מה שהיה עד עכשיו – מה שאין לי כרגע אפשרות לשנות –
שם הבטחון בהשם הוא אכן לבטוח שמה שהיה – היה הכי טוב. שאגדל. שאלמד. שאצליח לעשות את הדרך הכי נכונה לבית שלי….
אבל מה זה כבר משנה תכל'ס? זה ייצר לי יותר הצעות? זה יגרום לאנשים יותר לרצות?
זה יגרום לי פחות לראות , איך כל הבחורים דפוקים ואין מצב שאני נשארת איתם דייט אחד – שלא לומר חיים שלמים?
בפשטות – כן.
כשאנחנו באנרגיה של ציפיה לישועה, באנרגיה של "הנה הנה זה הולך לקרות…." האנרגיה היא אחרת לגמרי מאשר היאוש. יכול להיות שכל הפעולות יהיו דומות….יכול להיות. אבל המנגינה, הפנים, העומק שלהם – יהיה אחר לגמרי… ואת יודעת כמה זה משמעותי. כשאת יודעת – שאת אהובה והנה הולכים להגשים לך את החלום – את הולכת ומחפשת – איפה השם הולך להפתיע אותך, איפה הולך להצליח… איפה זה הולך לקרות…. ואז – החסרונות – נהיים קצת יותר נסבלים
(בכנות, לא מכירה אישה, שלבעלה אחרי החתונה לא היה לפחות חסרון אחד בולט ששיגע אותה…
ועדיין – רוב הזוגות שעושים עבודה – חיים חיים מאושרים!!)
והדברים הטובים – הופכים מעמודה בטבלה – למשהו שהוא יותר מושך ומלהיב…. והאוירה – היא אחרת… וזה לגמרי אצלך. ובכוחך. להרגיש אהובה. להרגיש בת. לבטוח….