יקרה שלי...

לא ידעתי איך להגיד לך את זה בעל פה…
אז אני מנסה בכתב.

מקווה ממש שזה ידבר אלייך,
ויענה…

יש פה מהלך שכלי־אמוני שחשוב להבין.
מהלך שדי שונה מרוב השיחות שלנו,
שהרבה יותר מעמיקות ברגש.

אבל אני חושבת,
שיש כאן כמה דברים שאני מנסה
הרבה לשנן לעצמי.

ואני מרגישה שההפנמה שלהם
(שהלוואי ואזכה לה בקרוב…
בינתיים זה קמעא קמעא…)
נותנת כיוון אחר לגמרי –
להבין, להרגיש,
ואיך להתייחס לדברים.

את שואלת… ואולי בצדק –
מי אמר שזה יקרה?
מי אמר שאתחתן פעם?!

אני רואה עוד מישהי ועוד מישהי –
שלא. זה לא קרה לה.
לחברות שלה יש כבר ילד, שניים, חמישה…
והיא – עדיין לבד.

מי אמר שזה יקרה לי?!
אולי זה התיקון שלי?
אולי זה מה שהשם רוצה עבורי –
להיות רווקה?!

אז ככה….

ראשית כל –
מתוך השאלה שלך עולה בעצם,
שממש ברור לך –
שלא הבחורים, לא החברות, לא הדייטים –
הם האדונים לגורלך.

לא בזכותם את מתחתנת או לא.
וזו כבר דרגה גבוהה ממש.
קוראים לזה – אמונה.

אמונה – זה בעצם לדעת
שהשם הוא המנהל של כל העולם,
הכול הוא מנהיג, הכול הוא יכול,
הכול ברשותו ובהחלטתו.

ולכאורה – השאלה שלך מאירה
שאת ממש שם.
אשרייך 💫
זה ממש לא מובן מאליו.

הרבה פעמים אנחנו מרגישות
שדברים תלויים באנשים,
בשכל, בטקטיקה,
במישהו, במשהו, באיזו פעולה.

ועצם ההבנה הזו –
שאני בידיים של מישהו אחד בלבד,
רק של השם,
ולא של אף אדם,
ולא של אף בחור –
זה המון.

אבל לאמונה – יש חבר צמוד.
חבר קרוב.
קוראים לו – ביטחון.

וביטחון אומר בעצם
שה’ אוהב אותי אישית,
כאבא שאוהב את בנו,
ומחפש עבורי את הטוב ביותר.

כן. טוב נגלה.
לא רק שהוא יכול הכול –
הוא גם מחפש את טובתי.

כמו שכותב ה"נתיבות שלום":
"וליהודי יש יחס מיוחד
כבן אצל אביו הנאמן והמסור,
ומכח אמונה זו נובע הביטחון,
כי בטוח בה’ ובישועתו,
ואף שאינו הגון ואינו כדאי –
כרחם אב על בנים ירחם ה’ עליו."

כלומר –
לא רק שהשם הוא זה שעושה הכול,
אלא שגם אם יהודי שקוע
במ"ט שערי טומאה –
הוא יכול לעקוף את כולם
ב"כביש עוקף" ששמו ביטחון.

את כל המסכים והריחוק מהשם
הוא יכול לעקוף,
דרך ההנהגה הזו –
לבטוח בהשם שיציל אותי.

וזה לא קל בכלל…
זה כביש עוקף די מאתגר 🙂

ועדיין את יכולה לשאול –
מי אמר שלהתחתן זה טוב עבורי?
אולי מסיבה כלשהי זה לא טוב לי?
הרי השם עושה מה שטוב…
אז מי אמר שזה טוב לי?

"מהיכן נשאב הביטחון הגמור
כי בודאי יושיענו,
אולי אין זה רצונו ית’ להושיעו?"

קודם כול – חייבת להגיד ביושר,
שיש כאן שיטות שונות.

אבל השיטה שאני הכי מתחברת אליה –
היא במהלך הבא:

גם אם אדם לא ראוי לישועה,
לפי דעתו –
הוא יכול לזכות בה רק ע"י ביטחון.

כלומר –
זה ממש טריק סודי לישועה!
אם אדם בטוח
שהשם יעזור לו –
רק בכוח הביטחון – הוא נושע!

אלא מה…
הטריק הזה לגמרי לא מחוסר עבודה.
בשביל לזכות באמת להרגיש ככה,
צריך לזכות לעשות עבודה פנימית
של התבוננות באהבת השם עליי.

כמה השם אוהב אותי.
כמה אני יקרה לו.

"והביאור בזה –
כי יהודי הבטוח בהשם שיעזור לו,
שורש ומקור הביטחון,
הוא שמרגיש בלבו גודל אהבתו ית’ אליו,
שהוא כבן לאב רחמן
הרוצה רק טובתו בכל מצב.

ומשריש בליבו כי
בנים אתם לה’ אלוקיכם.
ובודאי ירחם עליו
אף שאינו ראוי ואינו כדאי.

ע"י זה מתעוררת גם מלמעלה
הנהגה מיוחדת עמו –
בבחינת 'השם צילך'."

הכוונה בזה היא
שכמו שהצל עושה בדיוק מה שאדם עושה –
כך הנהגת הבורא
היא לפי מעשה האדם.

ככל שהוא משריש בדעתו
ומצייר בלבו את אהבת השם אליו –
כך הוא מושך עליו הנהגה מן השמיים.

גם כששערי תפילה נעולים,
וגם כשההסתר גדול –
שאקרא יומם ולא תענה –
יש עוד עצה פלאית:
כוח הביטחון.

שבפניו אין הסתרים,
והוא מפליא פלאות בהנהגה עילאית.

כן, גם כשנראה לך
שהכול תלוי בהם.
שאין סיכוי – זה לא נכון.
זה תלוי בהשם.

אבל אני כזו דפוקה,
ולא בוטחת,
ולא מצליחה,
ולא מתפללת,
ולא שמחה…

ועדיין – גם שם השם איתי.
גם שם אני בת יקרה,
שרוצים בשבילה את הכי טוב.

מה את אומרת?
בשביל הבת שלך –
מה היית מעדיפה?

שהתיקון שלה בעולם
יהיה לתכנת מחשבים או אנשים –
או שתתחתן? 🙂

ברור –
היית רוצה בשבילה את הכי טוב.
וזה בדיוק מה שרוצים בשבילך.

כן.
השם רוצה שיהיה לך טוב.
שתהיי אהובה ומאושרת בבית שלך.
שתשמחי.

שתוציאי את הכוחות המדהימים שלך
בתור אישה ואמא
מן הכוח אל הפועל.

שיהיה לך שפע.
שפע של אהבה.
שפע של בית שמח וקדוש.
פשוט – שפע וטוב.

למה?
כובע. 😉
כי את בת.

אבל רגע…
אם הוא כל כך אוהב אותי –
למה זה לא קרה עד עכשיו?
זה לא מפריך את כל התיאוריה?

לא ממש.

כי לכתחילה –
אני סומכת על השם שיהיה טוב גלוי.
טוב נראה, טוב מורגש,
טוב שמספרים עליו –
"התפללתי ונושעתי".

טוב נוצץ ובהיר ופשוט.

אבל בדיעבד –
מה שהיה עד עכשיו,
מה שאין לי אפשרות לשנות –
שם הביטחון בהשם
הוא לבטוח שמה שהיה –
היה הכי טוב.

שאגדל. שאלמד.
שאזכה לעשות את הדרך
הכי נכונה לבית שלי.

אבל מה זה משנה תכל'ס?
זה ייצר לי יותר הצעות?
זה יגרום לאנשים לרצות יותר?
זה יגרום לי פחות לראות
איך כל הבחורים דפוקים
ואין מצב שאני נשארת איתם דייט אחד –
שלא לומר חיים שלמים?!

בפשטות – כן.

כשאנחנו באנרגיה של ציפייה לישועה,
באנרגיה של "הנה זה הולך לקרות",
הכול משתנה.

האנרגיה אחרת לגמרי
מהייאוש.

יכול להיות שהפעולות דומות,
אבל המנגינה שונה.

הפנים, העומק, האור – אחרים לגמרי.

וכשאת יודעת שאת אהובה,
ושהנה, השם הולך להפתיע אותך –
את מתחילה לחפש
איפה זה יקרה,
איפה זה יצליח.

ואז –
החסרונות נהיים קצת יותר נסבלים.
(בכנות, אין אישה
שלא מצאה לבעלה אחרי החתונה
לפחות חסרון אחד ששיגע אותה 😂).

ועדיין – רוב הזוגות שעושים עבודה
חיים חיים מאושרים!

והדברים הטובים
נהיים פתאום בולטים, מושכים,
והאווירה כולה אחרת.

וזה לגמרי אצלך.
ובכוחך.

להרגיש אהובה.
להרגיש בת.
לבטוח.