חתול בשק

את שניר ראיתי לראשונה באירוסין של תמר ודודי. הוא ישב ליד דודי, והחבר'ה סביבו. לא שמעתי כל מה שהוא סיפר, למרות שהתאמצתי, אבל ראיתי שהחברים משתדלים לא להפסיד מילה. אפילו כשהם צחקו ממה שאמר, וזה קרה הרבה, הם השתתקו מיד כשהוא פתח שוב את הפה. היה לו פה חמוד, וחיוך חושף שיניים לבנות. כמו בפרסומת ל"קולגייט".
"הוא יהיה בעלי" לחשתי לתמר והסמקתי.
"את רוצה שאברר עליו אצל דודי?" הציעה תמר בטח כבר דמיינה את שליש עולם הבא שלה.
"למה לברר?" ביטלתי מבלי להסב מבטי ממנו.
"טוב מראה עיניים. לא?" כל-כך אוהבים אותו. הוא בטח ממש בחור טוב. בדיוק מה שאני מחפשת. חברותי, חייכן, אהוב, נעים הליכות, מצחיק. וגם נראה טוב. כבר היה מאוחר כשנפרדתי מתמר בחיבוק. אולי לחתונה שלה כבר נגיע כזוג. האוויר היה קריר.
שניר והדר, הדר ושניר. גלגלתי על הלשון. יושב בול. אין. נועדנו זו לזה. אני מרגישה את זה.
השמיים היו כהים ומבריקים. הכוכבים נצנצו אלי מלמעלה. בפעם השנייה שראיתי את שניר –
הייתי על קו 6. הוא עמד בתחנה. נצמדתי לחלון. אם הוא עולה עכשיו לאוטובוס זה סימן משמים. עקבתי בעיני אחר דמותו שורה ארוכה של אנשים עמדה בתור להיכנס מבעד לדלתות הפעורות. הוא עמד שם, ספק בתור, ספק מחכה לקו אחר. התור התקדם. הוא נותר במקומו בבקשה ה' נותרו שני אנשים שטרם עלו בבקשה ה'…!
שניר הביט בשעונו ואז בלוח האוטובוסים האלקטרוני אחרון הממתינים עלה. עצמתי עיניים באנחה
כשפתחתי כדי סדק צר ראיתי אותו הוא העביר את הרב-קו שלו והתקדם למרכז האוטובוס.
חלף על פני והמשיך לירכתיים מצא ספסל ריק והתיישב עכשיו או לעולם לא, ידעתי. השתחלתי במושב שלידו. עיניו היו נעוצות בסלולרי שלו. כחכחתי, הרים את עיניו.
"שניר?"
מבט מופתע
"נפגשנו שלשום באירוסין"
"וואלה!"
השיחה קלחה. היה נעים, וכיף ומצחיק. ולפני שירד… הוא ביקש את המספר שלי.
בפעם השלישית שנפגשתי עם שניר הוא הביא לי פרח הצבע האהוב עלי. איך הוא ידע?
טיילנו על חוף הים והסתובבנו בסמטאות יפו העתיקה. הוא סיפר על כל רחוב ומשעול על האנשים שחיו פה ואלה שחיים עכשיו. הכל הוא יודע איזה בחור חכם! פשוט נס שנפגשנו שיבורכו דודי ותמר.
כשנפרדנו הוא טפח על גבי ככה, בחברות.
הגב בער לי עוד הרבה זמן אחר כך וגם המצפון.
בפעם הרביעית שנפגשתי עם שניר הוא הזמין אותי לקפה דילגתי בעקבותיו, השמש ליטפה את ראשי. כמעשה שבשגרה ביקשתי מהמוכרת לראות תעודת כשרות.
"אין לנו", השיבה.
"זה בסדר" הרגיע שניר, "אני תמיד יושב כאן. מכיר את בעל הבית. הוא חבר".
"אבל…"
"זה כולה קפה. מה יכול להיות לא כשר?"
אמר וניגש לשולחן. נגררתי אחריו. אולי הוא צודק? ליתר ביטחון הזמנתי תה. תה זה בטוח בסדר. נכון?
שניר הזמין קפה. וגם עוגת גבינה.
שתקתי אבל הלב זעק. איך אקים בית עם אדם שאוכל לא כשר? ואולי הוא מכיר ויודע שכשר למרות שאין תעודה? אז הוא לא מקפיד על תעודת כשרות. יש לו דרך ארץ והיא קדמה אפילו לתורה. בלעתי רוקי וחייכתי הוא השיב לי חיוך ואני שכחתי הכל.
"שמעת על הפיגוע הבוקר?" שאלתי בכאב.
שניר משך בכתפו, "לא מישהו שאני מכיר. ראית אתמול אקס פקטור?
איך התעצבנתי שהדיחו את שירן. היא שרה מהמם. הייתי בטוח שתנצח. ואת מי השאירו? את אברי! הקול שלו נשמע כאילו שר דרך גליל נייר כסף. את שקטה. קרה משהו?"
פניו רכנו לעברי. עיניים בצבע תכלת מנצנץ. ריח נעים. פרפרים רפרפו במעיי.
"הכל בסדר. פשוט… סתם. לא משנה".
שניר העיף מבט בשעונו.
"יופי, אז נצא? קבעתי עם חבר עוד שעה"
"אה באמת?" התפלאתי "חשבתי שנסתובב" הוספתי בשקט.
"בפעם הבאה, טוב? אני חייב ללכת" אמר, ונעלם.
גררתי עצמי לתחנה והתיישבתי. לפחות מובטחת לי פעם הבאה, חייכתי במרירות. נפגשנו רק כמה פעמים אבל אני כבר יודעת שלכזה בדיוק אני משוועת אין מצב שאפרד ממנו עכשיו די, הוא כבר חלק ממני, החצי השני שלי. שום בחור לא ישתווה לו. אין כמוהו בכל העולם אבל איך יראה הבית שלנו? חלמתי על בית של תורה רציתי דוס מתלהב ייחלתי לבחור אכפתי,
שעם-ישראל וארץ-ישראל חשובים לו שאני חשובה לו יותר מחברים. נו, אז מה עכשיו? אל תהיי קשה אתו אף אחד לא מושלם וחוץ מזה כבר מאוחר מידי אני לא יכולה בלעדיו.
אבל… הלוואי….
הלוואי ולא הייתי מכירה אותו בכלל. זה כל כך כואב. כל כך כואב להרגיש ככה
שאני שבויה בקשר – ואין לי איך לצאת ממנו
שהרגש שלי "אנטי" לגמרי – לשאיפות שלי
שאני "נאלצת" ללכת – למקום שלא רציתי להגיע אליו…
כל כך כואב לי – לשמע עוד ועוד סיפור כזה, ולחוות ביחד עם הרבה "הדר" את האשמה הגדולה. שאם…אם רק הייתי מבררת. אם רק הייתי בודקת… הכל היה יכול להראות כל כך אחרת… כשאנחנו מחפשות מקום לשירות לאומי, ללימודים או ניתוח לייזר כמה אנחנו מבררות? הופכות את העולם כדי לדעת שזה המקום הכי מתאים וטוב. וכדי למצוא את החצי השני שלנו? זה שאנחנו רוצות לבלות אתו את שארית חיינו? לא שווה לברר? לא שווה להתאמץ כדי לדעת שזה באמת מה שאני מחפשת? בסדר. חשוב לברר. אבל… לא קצת פדיחה? ואם ייוודע לו? מצמרר ואם האדם שאני אתקשר לברר אצלו לא יבין מה הקטע ויסרב לשתף פעולה? משפיל
כשניגשים לברר על בחור, כדאי לדעת איך לעשות את זה. ככה, למשל, לא:
אסנת התקשרה לחברה של אחותה הקטנה ושאלה אותה כמה פרטים על השכן שלה. כך זה נשמע, פלוס מינוס:
שלום אביטל, מדברת אחות של אפרת. היי גם לך. את בטח חורשת לבגרות בתנ"ך. אפשר להפריע רגע? תודה. רציתי לשאול אותך על מיכה, השכן שלך. מכירה אותו? מה זה בערך? אתם שכנים, לא? אוקי. זה יספיק.  מה את אומרת עליו? בחור טוב? הוא אומר לך שלום ברחוב? יפה.
הוא יודע להקשיב? סליחה שאני קוטעת אותך, מנסה לתקתק. את אומרת , שפעם התקשרת לומר שהוא השאיר אור דולק ברכב והוא הקשיב עד שסיימת? נייס. אוקי, נקסט. הוא נראה לך בחור רגיש? ממש חשוב לי הקטע הזה. אהה, באמת?! הוא בכה בהלוויה של החתול שלו? מעולה. זה קרה בגיל שמונה? לא משנה, רגיש נשאר רגיש. הוא הרביץ לאח שלך?  באמת? למה? מה את אומרת? הגשתם נגדו תלונה? איך זה נגמר? וואוו מלחיץ. מה זאת אומרת חזר בתשובה מאז? ביקש סליחה? יפה לו על האומץ!"
מהבירור הזה, ככה נראה, חתונה כבר לא תצא..
אז איך כן? בתור התחלה,  מומלץ לערוך רשימה, בראש או על הנייר, של מה את מחפשת. מה חשוב יותר ועל מה תסכימי לוותר במידת הצורך.
בשלב הבא , חשבי על אדם שמכיר אותו טוב. שיהיה אדם דיסקרטי ואמין, רצוי שיהיה כבר נשוי –
הוא יבין יותר את הצורך בבירור. השתדלי לקבוע שעה שנוחה לו, וכמובן… אל תשכחי להודות.
מתפדחת לשאול גבר? דברי עם אשתו. את השניות הלחוצות האלה,  עד שעונים לשיחה, אפשר לנצל לתפילה חרישית, שתצאנה לך שאלות נכונות  ושתקבלי תשובות משקפות. ו…זה לא מבחן אמריקאי, כדאי מאוד לשאול שאלות פתוחות. אם תשאלי: "הוא אידיאליסט?" תקבלי, מן הסתם, תשובה חיובית. הרי כל אחד הוא קצת אידיאליסט… לעומת זאת אם תשאלי:
"מה תחומי העניין שלו? מה חשוב לו? מהן שאיפותיו?"
תקבלי תשובה , שתגרום לך לקבל תמונת מצב משקפת יותר.
מאותה הסיבה לא כדאי לשאול:
האם הוא מקדיש זמן ללמוד תורה? אלא: מה הוא עושה בשעות הפנאי?
ולא כדאי: הוא יודע להקשיב? אלא: איך הוא עם חברים?
בקשי סיפורים אופייניים.
ואם אומרים לך – "אל תדאגי, הוא פשוט בחור מקסים!" אפשר לשאול איך זה בא לידי ביטוי?
התשובות לא סיפקו אותך? זו ההזדמנות לבקש טלפון של חבר נוסף. הבירורים האלו הם חלק מההשתדלות שלנו! זה לא סתם… גם עליהם נקבל שכר. אולי אפילו חתן.
שווה בדיקה!