נפגעתי

ליוני שלום,

אתה בטח מופתע לקבל ממני את המכתב הזה.
אתה צודק.

זה באמת מוזר לקבל מכתב מבחורה שרק לפני כמה ימים נפרדת ממנה.
אתה בטח חושב שאני ממש נואשת.
אבל אני כותבת לך לא בשבילי,
אלא בשבילך.

אני לא מבקשת שנחזור,
למרות שאתה יודע שלא אני זו שרציתי לסיים את הקשר שלנו.
אני כותבת לך כי אני חושבת שההתנהלות שלך בקשר,
ובעיקר לקראת הסוף,
הייתה…
איך אני אגיד את זה…
לא נכונה.

ואני רוצה לכתוב לך את הדברים מנקודת מבטי.

בפגישה הראשונה שלנו בטח הרגשת שאני קצת מתרגשת.
אבל לאט־לאט הרגשתי שאני נרגעת.
נפתחנו,
צחקנו ביחד
ודיברנו על דברים עמוקים יותר.

אחרי שהרגשתי שכבר נוצר בינינו משהו,
התחלתי להתלבט מתי לשתף אותך יותר במה שקורה בתוכי.
גם אתה כבר סיפרת כמה דברים אישיים.

נשמתי עמוק,
והחלטתי שאני פשוט עושה את זה.
ובפעם הבאה שנפגשנו סיפרתי לך סוד.
אישי.
שלי.

משהו שאני לא מספרת כמעט לאף אחד בעולם.
סיפרתי לך על הדיאטות ועל מערכת היחסים המורכבת שלי עם אוכל.
וזאת באמת אחת ההתמודדויות הכי לא פשוטות שיש לי בחיים.

וזה לא שלא הקשבת.
אבל…
יש להקשיב ויש להקשיב.

הרגשתי שאתה נכנס לתוך בועה
ומתרחק ממני.

ציפיתי שכשאשתף אותך בחולשה שלי – תכיל,
תקשיב באמת.
תסתכל לי בעיניים.

ואני ארגיש שזה בסדר גמור שיש לי חולשות.
שאני בנאדם.

אחרי הפגישה הזאת,
החלטתי לנסות שוב.

לספר לך עוד משהו,
ולראות איך תגיב הפעם.

הלכתי צעד אחד קדימה,

ובפגישה הבאה שלנו סיפרתי לך על אח שלי.
אח שלי,
שאני מניחה שעד אז תהית למה אף פעם לא ממש דיברתי עליו.
סיפרתי לך כמה זה מורכב,
וכמה זה משפיע עליי…

והרגשתי שאתה מתרחק ממני אפילו יותר.

ושוב לא התקשרת יומיים.

וואו,
יוני,
אני לא יכולה אפילו להסביר לך כמה זה פוגע.

כל כך פגע בי שאני משתפת אותך במשהו אישי כל כך ו…
אתה פשוט נעלם.

ואז נפרדת ממני,
יוני.

אמרת שזה לא קשור למה שסיפרתי לך,
שזה פשוט לא מתאים.
מרוב שנפגעתי לא הצלחתי להוציא מילה.
ידעתי שאם אפתח את הפה אני פשוט אתפרק מבכי,
וזה הדבר האחרון שרציתי באותו רגע – לבכות מולך כשאתה נפרד ממני.
מזל שעשית את זה בטלפון.

אני מספרת לך את כל זה,
לא כדי שתרחם עליי.
רק כדי שתדע שגם אם אתה רוצה להיפרד ממישהי,
לא זאת הדרך.

ויותר מזה,

יוני – אני לא יודעת מה בדיוק אתה מחפש.
אבל אם אתה מחפש מישהי מושלמת,
אני בטוחה שתישאר לבד עוד הרבה שנים.
אולי לך אין חולשות ואין סודות אפלים,
ואתה כזה גבר־גבר.

אבל תדע לך שכמעט כל אחת בעולם סוחבת איתה את התיק שלה,
ובסופו של דבר תהיה חייב להבין שאם אתה רוצה להתחתן,
תצטרך להכיל גם טראומות,
קשיים
וחולשות אנושיות.

אני מאחלת לך שזה יהיה יותר מוקדם מאשר מאוחר.

דפנה

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

דפנה,
שלום!

התלבטתי המון אם להגיב על המכתב ששלחת לי,
והחלטתי שאם אני כבר עושה את זה,
זה יהיה באמת.

בהתחלה רציתי לתת לקשר הזה הזדמנות אמיתית
ולתת לך את הזמן להשתחרר.

סיפרתי לך גם דברים אישיים.
הקשבתי לך,
צחקנו ביחד.

ראיתי בך המון דברים מדהימים.
הכנות שלך,
העומק,
החוכמה.
באמת שהרשמת אותי מאוד.

אין ספק שהדברים הלא־פשוטים שעברת בחיים עיצבו אותך.

אני מאוד מבין שרצית לשתף אותי ברבדים עמוקים ונסתרים יותר בתוכך,
והגיוני מאוד שתצפי להקשבה ולשותפות מלאה.

אחרי שסיפרת לי את מה שסיפרת,
הייתי מאוד מבולבל כמה ימים.
לא הייתי בטוח מה אני מרגיש
ולא הבנתי מה קורה איתי.

אני מכיר את עצמי (וככה גם את מכירה אותי) כאדם מכיל מאוד,
ויש מי שיגידו גם עמוק.

והרגשתי פשוט רע מבפנים.
כאילו משהו לא נכון קורה כאן.

הייתי צריך לחשוב קצת עם עצמי,
להתאפס
ולהבין.

הבנתי שחוסר ההקשבה והריחוק שלי לא נבעו משיפוטיות שלי כלפייך
או כלפי הדברים שאמרת לי.

אני לא פסיכולוג
ולא מבין בנפש יותר מדי.

אבל בפשטות,
הרגשתי שהסודות שלך תופסים הרבה מאוד מקום בתוכך,
שהם משפיעים על האופן שבו את תופסת את עצמך.

אני נראה בחור "שווה".
אבל מה את חושבת,
דפנה?
נראה לך שלי אין דברים שאני מסתיר מהעולם?
לכולנו יש בורות אפלים.

באופן אישי אני יכול לספר לך שגם בצבא
ובעיקר בזמן לימוד התורה שלי בישיבה,
עברתי תהליך פנימי משמעותי מאוד.

הבנתי שהערך העצמי שלי לא מושפע מהטראומות שעברתי בחיים,
מהבית שבו גדלתי.
הבנתי שאני יכול לבחור מי להיות

ושיש בתוכי נשמה אלוקית שכל הדברים מבחוץ בכלל לא משפיעים עליה.

כשסיפרת לי על היחס שלך כלפי אוכל ועל אח שלך,
הרגשתי שאת שוקעת עמוק בתוך הבור האפל שלך,

דפנה.

אני יודע שיש חולשות אנושיות.
אבל הכול תלוי ביחס שלנו אליהן.

ואצלך,
הרגשתי שזה עוטף אותך.
זה מעצב את היחס שלך לעצמך,
והבנתי שממילא כך יהיה גם כלפיי.

הרגשתי כאילו את מצפה ממני למלא לך את הבור הזה.
שאת מצפה שאני אשמש עבורך כמשהו שאני לא בטוח שאני רוצה ומסוגל להיות.

אבל אני לא פסיכולוג ולא מטפל,
גדול עליי להיות במצב הזה.

אני מאמין שכשמשתפים מישהו
השיתוף צריך להגיע מעמדה פנימית יציבה.
מאוזנת.
מתוך אמון עמוק בעצמך.
(בעיקר אם את משתפת בחור שאת יוצאת איתו,
ועדיין שניכם בוחנים את הקשר.)

גם אם תיפגשי עם בחור שהכי שם בשבילך,
לא נראה לי שכדאי שתתחתני מהמקום הזה,
התלוי בהכלה ובהקשבה ובמוכנות שלו להמשיך את הקשר "למרות" הסודות האפלים שלך.

כדאי שהבחור שייפגש איתך ירגיש שהוא רוצה אותך בזכות מי שאת ומה שעברת,
ולא למרות.

לא הוא זה שיהפוך אותך לבעלת ערך.

את מעולה בזכות מי שאת
ובזכות הנשמה המיוחדת שלך.

סליחה ומחילה אם ההתנהלות שלי הייתה פוגעת.

יוני