לתת לעצמי אהבה

מאז שאני זוכרת את עצמי אחד הסיוטים שלי היה הטיול השנתי.
וזה לא שאני לא אוהבת לטייל או לא בכושר או שקשה לי להיות רחוקה מהבית.
ממש לא.
האמת היא שאני דווקא ממש אוהבת לטייל, ואפילו בשירות לאומי בחרתי בכוונה בשירות בקצה השני של הארץ, רק כדי להתרחק קצת.

הסיוט שלי נוגע למשהו אחר.
הסיוט הזה גרם לי כל שנה מחדש לרצות להיות חולה בשבוע הזה, או פשוט להיעלם וזהו.
החלוקה לחדרים.

אני לא אשכח את הפעם הראשונה שבה אמרו לנו להתחלק לחדרים.
זה היה בכיתה ו'.
הייתי בטוחה שאהיה באותו חדר עם מי שקראתי לה "החברה הכי טובה שלי", ואז גיליתי שהיא רשמה את עצמה עם שלוש חברות אחרות.
בלעתי את הרוק וניסיתי מישהי אחרת ו… כמה מפתיע, גם היא כבר שיבצה את עצמה.
קשה לתאר מה הרגשתי ברגע הזה.
נורא זו מילה קטנה.
הרגשתי לבד.
לא הבנתי איך זה יכול להיות.
חשבתי שיש לי חברות.
חשבתי שאני נחשבת "מקובלת."
אז זהו. טעיתי.

זוכרת מחשבות שרצו לי בראש:
מה, אף אחת לא רואה בי חברה קרובה מספיק כדי לרשום אותי איתה?
מה, אני עד כדי כך שקופה, שאף אחת לא זוכרת שאני קיימת?

מאז הסיוט הזה חזר כל שנה.
לא משנה כמה ניסיתי לרמוז, להגיד בפירוש… (טוב אני לא עד כדי כך דורשת "צומי"),
הן לא קלטו.

עד היום קשה לי באירועים חברתיים,

ועכשיו הכול עולה שוב לקראת הטיול של המדרשה.

וזה לא ששונאים אותי או משהו. יש לי חברות.
אבל אני כנראה מסוג הבנות שהן "חברות של כולן",

כלומר לא חברות של אף אחת.
ולא משנה כמה ניסיתי לא לקחת ללב,
אני לא מצליחה.

מרגישה שזה שורף אותי מבפנים.
בשנתיים האחרונות באולפנה, פשוט הודעתי מראש שאני לא באה ופתרתי לעצמי את הבעיה.
או שלא.
השנה אני אמורה לנסוע עם המדרשה לאילת ואני מתלבטת ממש.
אין לי כוח להרגיש כל כך לבד. אבל עם זאת, מה, כל החיים אני אברח?
אוף, ה', תהיה לי מתישהו חברה אמיתית?
יהיה פעם מישהו שיאהב אותי באמת?

********************

כל אחת זקוקה לידיעה הפנימית והחזקה שהיא אהובה .
גם בנות מקובלות מאוד שמוקפות חברות זקוקות להרגשה הזו.

תינוקת קטנה מקבלת את תחושת האהבה הזו בעוצמה רבה מהסביבה.
כדי להרגיש אהובה, היא זקוקה למגע, לחום ולקרבה,
והסביבה מספקת לה את הצרכים הללו בשמחה.

כשהתינוקת קצת גדלה והופכת לילדה, גם מילים טובות או מחוות של אהבה יכולות לספק לה את הצורך הזה.
אבל מה קורה כשהילדה הופכת לנערה? ולאישה?

גם אישה חייבת להרגיש שהיא רצויה ואהובה. זה דלק שמזין את כל בני האדם.
אבל אם כדי להרגיש אהובה, היא תמשיך להיות תלויה לחלוטין בסביבה־
כמו כשהייתה תינוקת – היא עלולה להיות אומללה מאוד.
היא עלולה למצוא את עצמה טורחת ומשתדלת, מְרַצה, מתבלטת או מתעניינת, 

ונשארת לבד.
כשאנחנו גדלות אנחנו חייבות ללמוד לקבל את תחושת האהבה הזו מעצמנו.

למה?
כי היציבות הנפשית שלנו תלויה מאוד במידת האהבה שלנו כלפי עצמנו וממידת הנתינה שלנו לעצמנו. 
כשאנחנו אוהבות את עצמנו, אנחנו מפתחות חוסן פנימי ואין לנו צורך להיות תלויות באחרים.
אנחנו מסוגלות לקבל מאחרים בנחת, בלי לחשוש ובלי לעסוק בחשבונות למיניהם.

אנחנו נפגעות פחות, מתוסכלות פחות, ובעיקר – יכולות לבנות קשרים בריאים.

כשאנחנו אוהבות את עצמנו, אנחנו משדרות עוצמה וחוזק וגורמות לאנשים לרצות להיות בקרבתנו.
אבל כשאנחנו לא אוהבות את עצמנו ותלויות לחלוטין בזולת כדי לקבל אהבה, אנחנו משדרות דחייה ועלולות, אפילו בלי לשים לב, לגרום לכך שאנשים יתרחקו מאיתנו ויאהבו אותנו פחות.
בדיוק הפוך ממה שהיינו רוצות.

נסי לחשוב לרגע, למי היית רוצה להתקרב ולהתחבר?
אילו אנשים עושים לך חשק להיות בקרבתם?
אם תבחני את התשובות שלך ותמצאי את המשותף לכל האנשים שהזכרת, תגלי שבדרך כלל מדובר באנשים עם עוצמה פנימית, כאלו שלא תלויים באהבה של אחרים. כאלו שאוהבים את עצמם מבפנים.

אז מה אפשר לעשות?
התורה מצווה אותנו "ואהבת לרעך כמוך", ובכך מלמדת אותנו שעלינו לאהוב את עצמנו.
לא רק לדאוג לצרכים שלנו, אלא ממש לאהוב – בלב ובתחושה.

אבל איך אפשר לגרום לעצמי לאהוב את עצמי?
זה באמת לא פשוט ומצריך עבודה פנימית מעמיקה, ללמוד לחוש אהבה לעצמי מתוכי ומכוח החיבור לה'.
איך עושים את זה?

1. מְתרגלים.

כדי לעבוד על תחושת האהבה הפנימית הזאת, צריך להשתדל להקפיד לתת גם לעצמי.

לא לשכוח את עצמי.
לפרגן ולהגיד לעצמי מילים טובות, גם כשאני מצליחה וגם כשאני "רק" מנסה,
ואפילו אם עשיתי "רק" משהו מובן מאליו כמו לקום בבוקר או לחייך לחברה.
זה עדיין חשוב ויקר כל כך בעיני ה'.

"את נהדרת! לא פשוט לקום בבוקר בתוך כל הלחצים, ואת עושה את זה!"

"תשומת הלב הזו שנתת ל… היא ממש חסד אמיתי. את יקרה כל כך. אשרייך"!

"ה' אוהב אותי. מאוד. האכפתיות שלי, הארת הפנים, הזריזות – ה' פשוט גאה בי!"

חשוב לנסות להשתדל לא לחכות למילים טובות של אחרים (אף שברור שכיף שמחמיאים לנו), אלא להגיד אותן לעצמי.

2. לנסות לחבר כל דבר טוב שקורה לי לכך שה' אוהב אותי, ולכן הוא נותן לי .

"השמלה המהממת הזו שיש לי בארון – זה שפע ואהבה ממך, אבא. כי אני יקרה, אהובה וחשובה, כמו שאני".

"האוטובוס הזה שהספקת – זה ממש גילוי אהבה ואכפתיות. שתגיעי בזמן. שתעשי בטוב ובנחת את כל הדברים החשובים שאת עושה".

"האוטובוס הזה שלא הספקת – זה ממש כפרת עוונות בדרך הכי קלה ואלגנטית. ממש אהבה ואכפתיות – לתקן מה שצריך בדברים קטנים כל כך".

3. אני משתדלת לפנק את עצמי בעצמי, ולא לחכות שאחרים יעשו זאת בשבילי.
ביום שאני עובדת על זה, למשל, אני מכינה לעצמי סלט מושקע ואומרת לעצמי:

"את יקרה בדיוק כפי שאת! כל הכבוד לך על המאמצים שאת עושה!
ה' כל כך שמח בך ואוהב אותך, גם כשאת מצליחה וגם כשלא.
הוא ברא את הסלט הזה, עם כל הצבעוניות והמרקמים שבו, כדי לשמח אותך.
כדי שיהיה לך מפנק וטעים."

4. אני מחמיאה לעצמי ומפרגנת לעצמי מבחינה חומרית (באוכל מושקע שאני אוהבת, בבגדים יפים, בתכשיטים, באמבטיית קצף. כל אחת ומה שהיא אוהבת),

וגם מבחינה רוחנית (מפנה זמן מיוחד לעצמי, לחברות, לתחביבים, לשמוע מוזיקה וכו').
משתדלת לעשות מה שמשמח אותי ועושה לי טוב בלב.

5. מזכירה לעצמי (אני בעד חשבון נפש חיובי כל ערב!): כמה טוב עשיתי היום, אילו מצוות זכיתי לקיים ואילו מידות טובות יש לי והשם שמח בהן.

6. והכי חשוב – להתפלל על זה.
לבקש מה' שיעזור לי להרגיש אהובה ורצויה בלי להיות תלויה בשום אדם.
שיעזור לי להרגיש את אהבתו האינסופית אליי.
חשוב להדגיש שהתחושה הפנימית שאני אהובה לא מתחילה אחרי פעם אחת. זה דורש השקעה ותרגול (בעצם כמו כל דבר בחיים).

"אהבתי אתכם אמר ה'" – שנזכה להרגיש את אהבתו של ה' אלינו ולאהוב את עצמנו באמת.