בלוג

חברה מושלמת

הילה נכנסה לדירה בסערה.
שלחה אלי חיוך ו”מה קורה, רונית?” חברי, והסתגרה מאחורי הדלת עם הטלפון הנייד שלה.
בעברו השני של הקו נמצא מן הסתם אביחי, שאיתו היא נפגשת כבר חודשיים. 
הילה היא מהבנות המושלמות האלה, שהן גם יפות, גם חכמות וגם כולם אוהבים אותן. 
מכירה?
הילה ואני עשינו שירות לאומי יחד, והשנה אנחנו שוכרות דירה בירושלים עם עוד חברה.
שלושתנו לומדות חינוך ומחשבת ישראל. הילה לומדת בנוסף הוראת מדעים.
איכשהו היא מצליחה לשלב את הלימודים עם מלגת פר”ח, התנדבות ב”קו לחיים”,
מלא מפגשים עם חברות, דייטים עם אביחי, ועדיין מקבלת ציונים מעולים בכל הבחינות.
בקיצור, מושלמת.
אני לא יצאתי מהדירה מתחילת הסמסטר ובקושי מגרדת את ה-60,
וגם עכשיו אני מנסה לחזור ולהתרכז בפירוש רס”ג לפרק י”א בספר שמות,
כי הפעם גירדתי את ה60- מהכיוון הלא נכון. ולא בפעם הראשונה.
כעבור שעתיים אני גוררת את העצמי למקרר על מנת לבהות בתכנו העגום (בכל זאת דירת סטודנטיות…)
במקום בדפי הסיכומים שצילמתי. במדף השני אני רואה קופסה צבעונית ולא צפויה.
על הקופסה מודבק פתק
“לשותפות המתוקות שלי! שיהיה לכן יום מקסים ומדהים, עם רגעים מתוקים-מתוקים! אוהבת, הילה”.
אני פותחת את הקופסה כדי לגלות עוגיות שוקולד צ’יפס ענקיות ושוות.
איזה כיף. תודה הילה! אני חושבת. הצלת לי את המועד ב’.
אולי כדאי שארשום לה פתק תודה. אני חושבת בין הנגיסות.
ומשרבטת “תודה על העוגיות, הילה” על חתיכת דף מחברת ריק, ומשאירה על השולחן.
אחר כך יש סיכוי שאשכח, ועכשיו אני חייבת להמשיך ללמוד ללמוד לבחינה.
כעבור שבועיים…
מיכל גיסתי הציעה לי לפגוש בחור מהיישוב של ההורים שלה. איזה כיף שיש גיסות כמוה.
בכל אופן, אני מתלבטת מה ללבוש לפגישה.
חשוב לי לעשות רושם טוב ונעים ומכבד,
אפילו שביום-יום אני לובשת לפעמים חולצת טריקו שהכנו בסניף וחצאית ג’ינס מכיתה ט’.
החלטתי על חולצת השבת השחורה והחצאית האפורה חדשה. חגיגי, אבל לא מידי. מושלם לדייט.
קלעתי צמה, ליפפתי אותה מאחור לקוקס והוצאתי קצת שוונצים מקדימה.
הרגשתי מוכנה. 
מהמראה הביטה עלי רונית חמודה, מחייכת וקצת מתרגשת לקראת הפגישה.
“יא, רונית, איזה מהממת!” אמרה הילה שעברה בסלון מאחורי עם המכתבים שהגיעו בדואר
(חשבון חשמל, פרסומת לפיצה, התראה לפני ניתוק המים בדירה על חוב של 26.31 ש”ח…).
“תודה!” חייכתי אליה. אבל פתאום הפכתי למודעת לכמה השמלה הירוקה שלבשה הילה החמיאה לה,
וכשהסתובבתי בחזרה לכיוון המראה,
רונית שהשתקפה ממנה היתה נראית לי פשוטה ומסורבלת למול דמותה הזוהרת של הילה.
לא הייתי בטוחה שאני רוצה לפגוש את עצמי לדייט ככה. אבל הלכתי בכל זאת.
דווקא היה נחמד.
למחרת בערב נועם מהדייט התקשר ואמר שהוא ישמח לפגוש אותי שוב. אמרתי לו שגם אני.
קבענו להיפגש ביום שני.
הטלפון הנייד מצפצף. הודעת טקסט מהמכללה.
עברתי את הבחינה. על חודה של נקודה אמנם, אבל עברתי. איזו הקלה…
גם ביום שני הפגישה עם נועם היתה טובה ב”ה, ואחריה באו פגישה שלישית ורביעית… ב”ה…
כשהילה חזרה מהפגישה הראשונה עם אביחי היא היתה באורות.
הסתובבה סהרורית בדירה עד אמצע הלילה.
וב”ה שטוב לה. הם תמיד עושים דברים שווים בדייטים.
פק”ל קפה. טיול לאור הירח בנחל חוורים (עם האחים הגדולים שגויסו לצורך העניין :)),
מסעדות מושקעות… כאלה…
כשלאביחי היה יום הולדת הילה הכינה לו עוגה מיוחדת
עם שבבי שוקולד שוויצרי, אגוזי לוז וגבינת מסקרפונה,
והם אכלו אותה בטיילת בשקיעה.
אנחנו לא כאלה מגניבים. אנחנו תמיד הולכים לאותם שני בתי קפה.
מידי פעם מגוונים והולכים לפארק שליד.
ואני גם לא כזה באורות.
וכשהכנתי עוגת ביסקוויטים (פסגת יכולות הבישול שלי) גיליתי שנועם בכלל רגיש ללקטוז.
ישבנו בפארק על הספסל האהוב עלינו. זה שישבנו עליו בכל הדייטים הקודמים שלנו בפארק.
בדיוק נגמרו לנו נושאי השיחה.
נועם הביט בי לרגע, ואז בהה קצת בקצות נעליו.
“רונית, יכול להיות שיש משהו שמציק לך?” נועם שאל בזהירות.
“אממ.. לא יודעת…” עניתי.
“אני מרגיש כאילו את כל הזמן משווה את עצמך לאיזו רונית אחרת, אוטופית, שלא קיימת…”
“יכול להיות…” עניתי. אבל היא קיימת. חשבתי. רק שלא קוראים לה רונית…

____________

מכירה את ה”יהי רצון” שאומרים אחרי ברכות השחר?
אחת הבקשות שמבקשים שם, היא שה’ ירחיקנו מחבר רע. ומה זה חבר רע?
חבר שעושה לנו רע. הוא לא חייב להיות רע. קשה מאוד להיות יהודי רע.
זו יכולה להיות דווקא מישהי טובה ונהדרת, שכאשר אני משווה את עצמי אליה – תמיד אצא רע.
החיבור שלי למיוחדות שלי, לעושר הפנימי שלי, למתנות שלי – ידהה לידה.
חשוב להיות מודעים לזה… שעבורי – כמה שהיא מדהימה ומכינה עוגיות שוקולד צ’יפס משגעות –
היא חברה לא טובה…
אז זה לא אומר לזרוק עליה ביצים.
אבל כן אומר – לנסות למלא את הזמן החברתי שלי בחברות שטובות לי. שמעצימות אותי.
עצם הנוכחות לידם, הקשר, הנתינה והקבלה…
וגם… להתבונן בעין טובה על ה”מושלמות” הזו…
גם עין טובה של “איזה כיף שיש את הילה בעולם”,
וגם עין טובה של מה אני יכולה ללמוד ואיזה טוב מושפע עלי מתוך החברות הזו.
וכאשר אני נתקפת חלישות הדעת מה”שלמות” הזו?
זה ממש אתגר להיזכר ולהתחבר לזה שיש לי עושר פנימי.
יש לי מה לתת.
אני טובה, יקרה, מיוחדת ו-נדירה.
לא בהשוואה.
עבודת השם שלי – היא ללכת לפארקים שאנחנו הולכים אליהם – וה’ שמח בזה.
ה’ שמח ומעריך מאוד את ה-65 שלי, את הציונים העוברים – ועוד יותר –
את המאמץ וההשקעה שלי להגיע אליהם.
זו ממש עבודה ליצור אצלי את המרחב וההבנה – מהי עבודת השם שלי.
מהו ה100% שלי. מה ה’ רוצה ממני.
וזה לא ”התאמות” או ”הקלה למתקשות”
זה ההכי טוב שלי.
מתוך זה אני אגיע בע”ה לאוצרות הגדולים שה’ הכין לי בחיים, וגם לאוצרות הגדולים של הנפש שלי.
המסילת ישרים, בספרו – בביאור מידת הקדושה –
מדבר על כך ש
כל אדם בין עני ובין עשיר, בין ת”ח לשאינו כזה –
יכול להגיע לכל הדרגות הגבוהות הכתובות בספר.
אם הוא יתאמץ ויחפש לראות ב”כאן ובעכשיו” שלו – מהי עבודת השם שלי.
איך כאן אני יכולה להתעלות ולהתגדל. מה ה’ רוצה ממני – בלי שום השוואה לאף אחד.
סוג של – ”אני לבד בעולם”. 
יש לי אופק. זוגי. נפשי, נשמתי…
ואני יכולה להגיע אליו. ממש. מתוך חיבור ושמחה בטוב שיש לי,
ובזהירות גדולה מהשוואות ל”הילות” למינהן…

שאלת אתגר – אם אף אחד בעולם לא כאן בתחרות איתך –
מה יש לך, לתת? תני דוגמא לשלושה אוצרות שלך?…


מלים של הילה

איזה פאדיחות. פאדיחות בטירוף.
לא ידעתי שככה רונית מרגישה.
מבחינתי היא כזאת מהממת בנחת שלה, בהקשבה שלה לכולן,
בנינוחות הזו ביחס לציונים שלה. הלוואי עלי.
אולי עבודת השם שלי היא טיפה להצניע את הדברים שלי…
טיפה פחות לשתף על הדייטים ועל הציונים
ואולי להעיז קצת כן לשתף בכשלונות שלי.
אני “חבר רע”?
אמאל’ה…

השארת תגובה

רוצה לקבל עדכונים כשבלוג חדש מתפרסם?

יש למלא פרטים. הנתונים נשמרים במערכת ולא יופיעו באתר.

לתת לעצמי אהבה

“לתת לעצמי אהבה” מאז שאני זוכרת את עצמי אחד הסיוטים שלי היה הטיול השנתי. וזה לא שאני לא אוהבת לטייל או לא בכושר או שקשה לי

לקריאת הבלוג »

חברה מושלמת

חברה מושלמת הילה נכנסה לדירה בסערה. שלחה אלי חיוך ו”מה קורה, רונית?” חברי, והסתגרה מאחורי הדלת עם הטלפון הנייד שלה. בעברו השני של הקו נמצא

לקריאת הבלוג »

מכתב מבור

מכתב מבור אני כותב לך מכתב, כי אני מרגיש שאין לי כבר ברירה אחרת.אין לי כבר קול לצעוק לך יותר.אני מלווה אותך מאז שאת קטנה,נמצא

לקריאת הבלוג »

המשפחה שלו

המשפחה שלו כבר בבירורים הבנתי שהמשפחה שלו שונה משלי, אבל שהוא בחור מאוד מיוחד וזה יכול ממש להתאים. עמדתי מחוץ לדלת, מתבוננת בשלט “כאן גרה

לקריאת הבלוג »

לחכות לו?

לחכות לו? בס”ד לחכות? כשראיתי אותו, ישר ידעתי שיש בו משהו שונה. שהוא לא כמו כל מי שנפגשתי איתו עד היום… זה עדיין לא אומר

לקריאת הבלוג »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן