רק שבועיים וחצי עברו מאז שהתחילו לצאת, אבל איריס כבר מרגישה מותשת מרוב מחשבות. כמה עליות וירידות היא ידעה בקשר הקצר הזה.
זה התחיל עוד לפני הדייט הראשון. כבר בשיחת הטלפון הראשונה משהו צרם לה. הוא התקשר, ועוד לפני ששאל אותה איפה הייתה רוצה להיפגש, הוא קבע – ניפגש בקפה ורד, זה קרוב אלייך נכון? אני ממש אוהב את המקום הזה. ואם לא בא לה להיפגש בקפה ורד?? היא לא התווכחה איתו, אבל סימנה לעצמה שצריך לבדוק את מידת ההקשבה והרגישות שלו כלפיה.
הדייט הראשון היה טוב בסה"כ, אבל היו כמה דברים קטנים שהפריעו לה. בדיחות לא כל כך מצחיקות שהוא אמר. חוסר תשומת לב לפרטים הקטנים במה שהיא אומרת. הוא התעקש לשלם בסוף, בלי לשאול אותה בכלל אם היא מסכימה.
היא החליטה להמשיך בכל זאת, ולבדוק טוב טוב את נושא הרגישות וההקשבה שלו. אלה דברים שנורא חשובים לה
גם בדייט הבא הוא קבע שיפגשו בים, לפני ששאל אותה לדעתה. ואם זה לא מתאים לה??
האמת שהיא שונאת לשבת בים, בטח בדייטים ראשונים. לא מתאים לה לשבת בחול, בשמש, ואם יש אנשים שעוברים זה בכלל מפריע לה… וחוץ מזה שכל פעם שהיא יושבת בים, היא נזכרת במיכאל שנפרד ממנה על חוף הים. והיא מעדיפה שלא לזכור את זה.
אבל היא זרמה איתו, וכל הדייט ניסתה להעביר לו שלא כיף לה לשבת בים.
"רוצה אבטיח?" הוא שאל אותה אחרי שהתיישבו על החוף. "לא, תודה" היא ענתה בפה סגור, מנסה לשדר לו כמה היא לא מרוצה. מנסה לבדוק אם הוא שם לב למה היא מרגישה.
"הבאתי גם עוגיות אם את מעדיפה" הוא הוציא קופסא נוספת מהתיק. לא שם לב. מעצבן.
הוא שוב דיבר יותר מדי בעיניה. אמנם הוא כן הקשיב, אבל משהו בהקשבה שלו לא היה לה שלם.
אחרי הפגישה הזאת איריס שוב התלבטה אם להיפרד, אבל לא הצליחה להגיע למסקנה מספיק חד משמעית, והחליטה להמשיך בכל זאת.
וכך במשך שבועיים וחצי, הם המשיכו לצאת. הוא המשיך להיות מוביל יותר, לקבוע, לשלם, להתקשר אליה. ואיריס המשיכה לבדוק כמה הוא שם לב אליה, כמה הוא מקשיב. ועכשיו, אחרי שבועיים וחצי, היא הבינה שהגיעו לצומת דרכים. הקשר תקוע.
אחרי כל פגישה היא נותרה מבולבלת. מצד אחד, הוא באמת היה חמוד. היו בו דברים שהיא כן רצתה.
מצד שני, היו כל כך הרבה דברים קטנים שהציקו לה. נקודות שהרגישה שהוא לא מספיק רגיש אליה, לא מספיק מקשיב.
לאחרונה, היא הרגישה גם התקררות מצידו. האמת שזה מובן, כי היא ניסתה אותו לא מעט. וההתקררות הזאת הלחיצה אותה עכשיו, פתאום לא היה בא לה שהוא ייפרד ממנה. היא רוצה להחליט בעצמה אם זה מתאים לה או לא. מה עושים עכשיו??
*****************************
שיחת טלפון ראשונה… דייט ראשון… דייט שני… דייט שלישי… טלפונים בין לבין… שלושה חודשים… אירוסין… חתונה…
מבחוץ נראה לפעמים, שיש איזה "קצב התקדמות" קבוע בקשרים שלנו. דפוס התנהלות שחוזר על עצמו שוב ושוב, בקשר ועוד קשר.
אבל באמת, בתוך כל קשר יש כל כך הרבה שאלות שעולות, קשיים שאנחנו נתקלות בהן, התלבטויות, מחשבות, פרידות ואכזבות.
איך אני יכולה להשפיע על ההתקדמות של הקשר?
איך אני יכולה ליצור קשר בריא, נכון וטבעי כבר מההתחלה?
איך אני יכולה להיפתח ולהרגיש אם אני לא מרגישה? על סמך מה אני חותכת או לא חותכת?
מה עושים אם אני ממש רוצה ומרגישה שהוא פחות? יש לי דרך להשפיע על מה שהוא מרגיש? ואם הוא ממש בעניין ואני פחות מתקדמת?
בשני משפטים: איך מתנהלים "נכון" בתוך מערכת היחסים הסבוכה שמזמן לנו קשר שנועד למטרת חתונה? איך אני מצליחה ליצור מערכת יחסים טובה ובריאה, שתפתח את הפתח לחתונה אם זה מתאים?
באופן כללי, אפשר לומר שכל קשר מתחלק לשני חלקים – דברים שלא תלויים בי, ודברים שאני יכולה להשפיע עליהם.
הרבה פעמים התחושה היא שעל רוב הדברים בקשר אני לא יכולה להשפיע. הבחור לא מוצא חן בעיני, דברים מפריעים לי בו, הוא חותך לי, אני לא מרגישה כלום, הקשר פשוט לא מתקדם – כל אלו לכאורה דברים שאני לא יכולה להשפיע או לשנות.
אבל האמת היא שיכולת ההשפעה שלי על התקדמות הקשר ועל ההתנהלות שלו – גדולה הרבה יותר ממה שאני חושבת. גם לגבי מה שאני מרגישה וחושבת על הבחור, וגם לגבי מה שהוא יחשוב וירגיש כלפיי.
וזו החלטה שלי – האם אני בוחרת לתת לדברים להתנהל "בטבעיות" לכאורה, לזרום עם מה שאני מרגישה ועם מה שקורה, ולהשלים עם המציאות כפי שאני רואה אותה.
או – שאני מחליטה שאני יכולה להשפיע על הקשר ולקדם אותו, כבר מההתחלה.
לתת לקשר הזדמנות אמיתית. לאפשר למשהו לקרות, גם אצלי וגם… אצלו.
יותר מזה. חשוב להיות במודעות לכך, שהתנהלות לא נכונה במהלך של קשר, יכולה לסגור אפשרויות. אפשרויות שכן היו יכולות להיפתח מתוך התנהלות ותפיסה פנימית וחיצונית אחרות.
אז איך עושים את זה?
קודם כל, הנקודה החשובה ביותר היא – מאיזו עמדה נפשית אני מגיעה לקשר.
במשחק ספורט, יש שני סוגים של משתתפים – שחקן ושופט. השחקן נמצא בתוך המשחק עצמו, נותן את כל כולו ומתמסר אליו לחלוטין. השופט צופה מבחוץ, ומבקר את מה שהוא רואה מולו.
באופן אוטומטי, אנחנו מגיעות לדייט מעמדת השופטת. אני לא משתתפת ב"משחק" עצמו, אלא מתבוננת בבחור מבחוץ, וממהרת לסמן כל מה שלא מתאים לפנטזיות שלי. אני גם ממהרת לסמן מה אני מרגישה, מה הוא מעורר בי, מה ההתנהלות שלו גורמת לי להרגיש וכו'.
והאמת היא שלרוב, גם הבחור שיושב מולי נמצא בעמדת השופט ולא בעמדת השחקן.
עמדת השופט היא עמדה נוחה, מכיוון שהיא חוסכת צער וכאב במקרה שההיכרות לא עולה יפה.
וכך, דייטים רבים מאוד מתנהלים בצורה הזאת – שני שופטים ואפס שחקנים.
אבל כאשר אין שחקנים על המגרש… שום אינטראקציה אמיתית לא מתרחשת. אין סיכוי שיווצר קשר וחיבור, מתוך עמדה של שופטת. אם אני בכלל לא בתוך המשחק, איך אני יכולה להרגיש משהו, או לגרום לו להרגיש משהו כלפיי? אלא אם כן הבחור ירשים אותי באופן יוצא מגדר הרגיל ואני אסחף. ורוב הבחורים שאני נפגשת איתם… לא בהכרח מרשימים אותי באופן מיוחד. וזה עדיין לא אומר שאין פוטנציאל לקשר ואפילו לחתונה. לא כל הזוגות התחתנו מתוך אהבה ממבט ראשון…].
כך קורה שאני יושבת עם בחור במשך כמה שעות, שותים קפה ביחד, מספרים בפעם האלף איפה הייתי בשירות לאומי וכמה אחים יש לו, צוחקים קצת ביחד… ובסוף שנינו קמים שחוקים ועייפים יותר ממה שהגענו, בלי שפגשתי כלל באופן אמיתי את הבחור שאיתו העברתי את הערב.
יותר מזה – באופן טבעי, שנינו מגיעים ומתחילים באופן תת מודע לחלק ציונים למי שיושב מולנו. איך הוא בהקשבה? ברגישות? איך המראה שלו? הגבריות שלו? הדיבור שלו? החכמה שלו?
אם אני באמת רוצה לתת הזדמנות למשהו לקרות בדייט הזה או בקשר הזה, אני חייבת להגיע מעמדה של שחקנית ולא מעמדה של מחלקת ציונים.
מה זה אומר בפועל?
זה אומר, שאני מחליטה שאני משקיעה בקשר הזה מההתחלה.
השקעה זה אומר גם השקעה של זמן או של כסף, אבל הרבה יותר משמעותית מזה היא ההחלטה שאני משקיעה בקשר הזה את הנפש שלי. אכפתיות, תשומת לב, רגישות, פרגון, נכונות להיפתח לעולמו של מי שיושב מולי, ונכונות לפתוח ולחשוף בפניו את עולמי. רק כך יכול להיווצר רגש וחיבור, שהם הגורמים המשפיעים ביותר בקשר זוגי.
נראה שזה פרדוקס שאי אפשר לברוח ממנו. כדי לבחון קשר בצורה אמיתית ולתת הזדמנות למשהו לקרות – אנחנו מוכרחים להיפתח ולהיקשר במידת מה. אני חייבת לתת שם את עצמי ולא רק לבחון את הדברים מבחוץ כמו שופטת.
מצד שני – זה מאיים מאוד. אם יתברר לבסוף שלא איתו אני מעוניינת להתחתן, אני אשאר תלושה, חשופה ופגועה. קל וחומר אם אני רציתי בקשר הזה והבחור הוא זה שחתך…
אז מה עושים עם הפרדוקס הזה? איך מרגיעים את החרדה מהפגיעה שתיווצר אם אקשר אליו ובסוף זה ייגמר, ומצד שני נותנים לקשר הזדמנות אמיתית להתפתח מבחינה רגשית?
אנסה לתת לכך שלוש תשובות עיקריות:
א. הראשונה היא, לנסות להגיע לפגישה ללא העומס הכבד של השאלה – האם אני רוצה להתחתן איתו?
באופן מודע או לא מודע, מהפגישה הראשונה אני שואלת את עצמי את השאלה – האם איתו אני רוצה להתחתן, לגדל ילדים, להזדקן? האם זה האיש שאיתו חלמתי להקים בית?
הבעיה היא, שאני דנה בשאלה הזאת בתוכי – עוד לפני שיש לי איזשהם נתונים בסיסיים להכריע בה.
הרי בסופו של דבר, ההחלטה להתחתן נובעת מ"קליק", מחיבור פנימי ומיוחד בין איש לאישה. אז מדוע אני דנה בתוכי בשאלה האם זה האיש איתו רציתי להקים בית, עוד לפני שנפתח איזשהוא פתח לחיבור?
(חשוב להגיד שלא מדובר על זעזוע ממבט ראשון. קורה לפעמים שאני נפגשת עם בחור וברור לי כמו השמש שהוא לא מתאים לי. ואז באמת אין עניין להשקיע בקשר ולפתוח פתח לחיבור רגשי. אבל בהרבה מקרים אין התלהבות גדולה וגם לא דחייה. במקרים האלה שווה להסיר את כובע המבקרת כבר מהדייט הראשון, ולנסות לפתוח פתח ליצירת קשר).
אם אוציא את שאלת החתונה מהתמונה, ללא ספק הדבר ירגיע אותי ויאפשר נוכחות פשוטה וטבעית יותר בדייט.
הנקודה השנייה היא – ללכת במתינות. תהליכים מתונים וקשרים שנבנים לאט בדרך כלל חודרים למעמקים גדולים יותר. כאשר אני הולכת לאט ובמתינות, אני לא לחוצה להגיע למסקנות, לחתוך דברים ולהיות מגובשת עם עצמי. אני יכולה לתת לעצמי מרחב להתקדם לאט, לנסות להתמקד במה שטוב ולא במה שמפריע, ולא להגיע להחלטות מהירות.
והנקודה השלישית – להגיע לקשר מתוך "מצב נפש" של למידה. דיברנו על כך במאמר אחר, ונזכיר כאן בקצרה.
כל מה שאני לומדת, מרגישה, רוכשת ומתפתחת במהלך של קשר, ילווה וישרת אותי בחיים הזוגיים שלי. בין עם הבחור הזה ובין עם מישהו אחר. תהליך ההיכרות הוא תהליך שיש בו לימוד עמוק וחשוב של כישורי זוגיות, וגם אם ההיכרות הנוכחית תסתיים בפרידה – האוצרות הפנימיים שרכשתי יכולים להמשיך איתי הלאה. אם גיליתי בעצמי כוחות של נשיות, של רגש, של שמחה – כל אלה כוחות ששייכים לי, ויבואו שוב בעז"ה לידי ביטוי עם האדם הנכון. גם כלים של נתינה – כמו פרגון, עין טובה, הענקת מקום, ללמוד להקשיב באמת, למצוא את האיזון בין המרחב האישי שלי למרחב הזוגי – כל אלו כלים שאני רוכשת, וימשיכו ללוות אותי.
האמירה הפנימית שלי צריכה להיות – מה שלא יהיה, מהקשר הזה בעז"ה אני יוצאת מורווחת.
כשאצליח בעז"ה להגיע לקשר מתוך פתיחות ומוכנות ליצור קשר אנושי פשוט ונעים, ולא מתוך עמדה של שופטת במבחן גורלי במיוחד, אז אוכל בעז"ה להירגע ולפתוח פתח להיכרות אמיתית.
לסיום, אבקש לתת שתי עצות מעשיות, שיסייעו לנו בעז"ה לקדם את הקשרים שאנחנו נמצאות בהם, בצורה בריאה, טובה ונכונה:
העצה הראשונה – לשאול כל הזמן את עצמי את השאלה: "מה יכול לקדם את הקשר?".
אמרנו, שלהגיע לקשר מתוך השאלה – "האם זה האדם איתו אני רוצה להתחתן?" זה לא נכון ולא מקדם, אלא בעיקר מלחיץ וסוגר. השאלה הנכונה שאני צריכה לשאול את עצמי בכל שלבי הקשר השונים היא – "איך אני יכולה לקדם את הקשר?"
קידום הקשר הכוונה להעמקת תחושת החיבור, השותפות, היחד, האכפתיות ההדדית, הרצון להיות ביחד וכו'. הרבה מההתקדמות של הקשר, תלויה במעשים או במחשבות שלי.
כדי לדעת מה יכול לעזור לי לקדם קשרים, אני צריכה קודם כל לבחון קשרים שונים שהיו לי בעבר (לאו דווקא עם בחורים) ולשאול את עצמי – מה היו הגורמים שתרמו להעמקת הקשר? מה עזר בקשרים השונים שהיו לי, להפוך את הקשר לקרוב ואמיתי? נסי לחשוב על הדברים בצורה הכי מפורטת שאת יכולה –
האם היה זה משהו שסיפרת, שהיה אותנטי ופתוח? מקום מפגש מיוחד? תכונה מיוחדת שלך שבאה לידי ביטוי וגרמה לך להרגיש טוב? התעניינות כנה בעולם של השני? משחק כיפי? גילוי משהו קשה שהיה בעברי? ללכת ביחד להופעה של מישהו ששנינו אהבנו? לטייל?
אלו אוצרות שיש לנו בידיים, שלא חייבים להיות נכונים רק לקשר מסויים, אלא בהחלט יכולים לעזור לנו לקדם את הקשר הנוכחי שלנו. כמובן שצריך לעשות באוצרות שלי שימוש נכון, מושכל ומתוך רגישות לעצמי ולמי שעומד מולי].
בתוך הקשר עצמו, נכון גם לעצור מדי פעם ולשאול את עצמי – מעבר לדברים שמקדמים את הקשר עבורי, מה מקדם את הקשר בעבור הבחור שאיתי? באילו נקודות הרגשתי קרבה וחיבור? איזה התנהלויות ודברים גורמים לו להרגיש טוב לידי?
העצה השנייה – ללמוד לצמוח מתוך המשברים.
בתוך כל קשר, יש משברים ונקודות שפל. העבודה סביב המקומות שבהם הקשר תקוע, יכולה להיות עבודה שתקדם את הקשר לשלב הבא שלו. כאשר הכל נעים ונוח, זה עלול לרמוז ששנינו עדיים נמצאים "באזור הנוחות" שלנו, והקשר נותר שטחי. כאשר משהו נתקע ולא הולך כמו שצריך, זו הזדמנות לחיבור משמעותי וקרוב הרבה יותר. נקודות הקושי הן הזדמנות לשיח עמוק, לשיתוף הדדי בדברים שחשובים לי, ולעיתים רבות דווקא בנקודות האלה נגלה רבדים עמוקים מעולמנו הפנימי.
ניקח לדוגמא את איריס, שהרגישה שהבחור דומיננטי ומוביל מדי בקשר. היא יכולה להישאר במקום השופט, לתת לו "ציון" על ההתנהלות הזאת, ולהחליט אם לחתוך או לא. אבל אם היא תיגש אליו ותדבר איתו על זה, יכול להיות שהוא יגיד לה שהוא יצא עם בחורה שגרמה לו להבין שהוא לא מספיק "גברי" ומוביל בקשר. וממילא הרצון הכנה שלו שהקשר עם איריס יצליח, גרם לו להתנהל בצורה קצת לא טבעית לעצמו. מאוד ייתכן שהוא יחזור לטבעיות שלו, ומה שהפריע מקודם לבחורה הקודמת, לא יפריע לאיריס בכלל. כך, במקום לחתוך, איריס והבחור גילו אחד את השני יותר לעומק, והקשר התקדם.
השארת תגובה