בלוג

לחכות לו?

בס”ד

לחכות?

כשראיתי אותו, ישר ידעתי שיש בו משהו שונה. שהוא לא כמו כל מי שנפגשתי איתו עד היום…

זה עדיין לא אומר שהחלטתי שאני רוצה להתחתן איתו. 

זה לקח לי בערך שבוע.

אני יודעת מה אתן חושבות עכשיו.

 “את מסונוורת מהאורות, חכי עוד חודש-חודשיים ותנחתי…”

אני מכירה את התגובות האלה.

לפעמים גם אני חשבתי ככה על חברות שהחליטו להתחתן ממש מהר.

אז אני רוצה לומר: ב”ה!

הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה.

אבל, אני לא מסונוורת.

אני לא חושבת שהוא מושלם.

הוא בן אדם.

כמו כולנו.

ויש לו חסרונות.

ואחד החסרונות הגדולים ביותר, מבחינתי, כרגע, זה שאנחנו נפגשים כבר ארבעה חודשים, והוא עדיין לא החליט. 

יש נחמה מסוימת בכך שהוא לא החליט שלא… אבל הלחץ הזה… של מה יהיה… מה הוא יחליט… ממש קשה לי. ממש ממש ממש קשה.

“אבישג, אפשר לדבר איתך שניה על משהו?” שואלת יסכה המתוקה שעובדת איתי במשרד.

“בטח” אני אומרת. מעניין על מה היא רוצה שנדבר.

“אממ… אני לא יודעת אם זה מתאים, ואם זה מתאים לך… אבל חשבתי…” יסכה נושמת נשימה עמוקה “בקיצור, יש לי בן דוד בערך בגיל שלך, וחשבתי אולי להכיר ביניכם… מה את אומרת?”

איזה חמודה. מצחיק שמביך אותה להציע…

“האמת, שאני בדיוק נפגשת עכשיו עם מישהו, אבל ממש תודה על ההצעה! מאוד משמח אותי שאת חושבת עלי…”

זה קטע מוזר ברמות אחרות. יש חודשים שלמים שאין לי הצעות. לא טלפונים, לא שדכניות, אפילו לא באינטרנט. אבל מהרגע שהסכמתי לפגוש את אביתר, יש לי לפחות שלוש הצעות בשבוע (וחלקן נשמעות שוות!). ברור שאני אומרת לא… אני תפוסה כרגע…

אבל יש לי בלב תולעת קטנה שלוחשת לי “אבישג, כמה זמן תחכי לו? ומה אם בסוף הוא יחליט שלא? את מפספסת מלא הצעות ככה… ואת לא נהיית צעירה יותר עם כל יום שעובר…”

אני אומרת לתולעת לשתוק. ושעדיף בחור אחד ביד, משלושים על העץ. במיוחד אם הבחור הזה הוא אביתר. אבל התולעת ממשיכה ללחשש.

“תראי, ארבעה חודשים זה לא שנתיים” אומרת יעל.

יעל היא החברה הכי טובה שלי עוד מהיסודי. אנחנו מדברות על ה-כ-ל, כמעט.

בזמן האחרון זה אומר שאנחנו מדברות בעיקר על דייטים.

“כאילו, בסוף זה זמן סביר לצאת עם מישהי… זה שאת החלטת מההתחלה שזה מתאים לך, לא מחייב אותו להחליט אותו דבר ובאותה המהירות… ובסך הכל זה כן נשמע שהוא מעוניין בקשר… וזה לא שהקשר לא מתקדם. הוא מתקדם. אבל קצת לאט… וזה בסדר…”

יעל לוקחת שלוק ארוך מהמילקשייק וניל-עוגיות וחושבת קצת.

“את מפחדת שהוא סתם מורח אותך? שהוא החליט שלא אבל קשה לו לומר את זה?”

“לא… אני לא חושבת…” אני מערבבת את השוקולד הלבן בתוך הקצפת של השוקו החם (בכל זאת חורף… אף פעם לא הבנתי את ההתעקשות של יעל על המילקשייק הנצחי שלה בקור של ירושלים).  

“נראה לי שהוא באמת מתלבט אם זה מתאים, או שקשה לו לקבל את ההחלטה. ואולי שניהם אותו הדבר… לא יודעת.”

אני ממשיכה לבחוש בכוס בלי סיבה טובה. כל השוקולד כבר נמס. אין לי מצב רוח לשוקו. אולי הייתי צריכה להזמין קפה, שיתאים למרירות שעומדת לי על קצה הלשון.

“זה קצת קלישאתי לשאול, אבל דיברתם על זה?”

“ברור שכן. כבר לפני חודשיים, ושוב בשבוע שעבר… אני לא רוצה ללחוץ עליו יותר מידי. גם זה לא נכון. זה לא אמיתי. זו החלטה שלו לגמרי… וגם… אני רוצה שהוא יחליט שכן… לא שאני אלחיץ אותו ואז הוא יברח…

מצד שני, כבר קשה לי עם ההמתנה, ולחכות, ולחכות ולחכות עוד… ולא לדעת מה יהיה… יותר קל לי להציב אולטימטום- יש לך שבוע להחליט, לכאן או לכאן. ואם לא, אז לא… די, אנחנו נפגשים כבר הרבה זמן… ואם הוא לא מחליט שכן, אני אחליט שלא… ואמשיך הלאה… אבל… אני לא רוצה להמשיך הלאה… אני רוצה שהפעם זה יצליח… כבר ארבעה חודשים עוברות לי בראש מחשבות על הצבעים של המפיות באולם, כל פעם שאני עוברת ליד חנות פרחים אני מנסה לדמיין איך יראה זר-הכלה שלי, וההזמנות לחתונה וכל השאר… אני רוצה כל כך. אבל איך אני יכולה לדעת שגם הוא רוצה? שעוד שבוע או שבועיים או חודש הוא יגיד שגם הוא רוצה?”

****

זו באמת שאלה טובה. שאלת השאלות. האם עוד שבוע או שבועיים או חודש הוא יגיד שגם הוא רוצה?

איך אפשר לדעת?

לא פשוט להיתקל בסיטואציה כזו שאני כבר מרגישה שמצאתי- והבחור עוד מתלבט.

(ומה נראה לו שהוא מתלבט אם להתחתן איתי?! הוא היה אמור לקפוץ על המציאה! מעליב שהוא לא!)

בגדול, בודאי שלגיטימי להתלבט. וכמו שיעל אומרת, זה שאני החלטתי מההתחלה לא מחייב אותו.

וחשוב, כל כך חשוב לדעת לתת את הזמן להתלבטות ולא ללחוץ, למרות המורכבות שההמתנה הזו מייצרת.

מצד שני, לא היינו רוצות לחכות ולחכות עד עולם.

לכן, אנו מציעים לפעמים ליצור “דד ליין”- נקודת הכרעה שעד אליה צריך להחליט.

בואו ננסה לבחון את הרווחים וההפסדים של השיטה הזו, ולראות מתי נכון להיעזר בה. 

מצד אחד, הדד ליין מייצר רצינות ואחריות. הוא תורם להבנה שהפגישות הן לא ”משחק” וגם לא הרגשות שלי.

קשה להרגיש רגשות אל בחור ולחתוך אחרי ארבעה חודשים. אחרי שנה – זה קשה פי כמה. ”כמה עשיתי בשבילו וחיכיתי ו…” אנחנו בנות מלך. לא מגיע לנו שישחקו בנו וברגשות שלנו…

לגיטימי להתלבט, ולגיטימי יותר גם להחליט. אז ההחלטה על זמן שבו זה אמור לקרות – פעמים רבות מייצרת החלטה. לכאן או לכאן. כמובן שכדאי לקבל את ההחלטה על הדד ליין ביחד, מתוך הבנה הדדית מה יהיה הכי טוב והתחשבות בשני הצדדים.

לפני שמגדירים דד ליין, כדאי גם לפתוח את הנושא פעם-פעמיים, ולבחון איפה כל אחד בקשר, שזה לא יבוא באויר. ופעמים רבות – הדד ליין באמת עזר לחתונה להרקם… או לקשר להחתך, וחסך חודשים ארוכים של תסכול, כאב והפסד של הצעות אחרות.

לפעמים הדד ליין חושף שבעצם ”אני עדיין לא מוכן/ה לחתונה”  – ואז צריך לחשוב מהן ההשלכות. מה צריך לקרות כדי כן להיות מוכן, והאם שווה לי לחכות…

מצד שני, לא פעם הדד ליין – מאוד מלחיץ. 

ההחלטה, המחוייבות, הפומביות של העניין – יכולה ליצור מתח לא בריא.

הנקודה היא שלחץ לא מאפשר מבחינה הורומונלית התפתחות של רגש…

ואז השאלה היא אם אנחנו לא הורגים קשר שהיה יכול להרקם ולהתפתח למשהו טוב בעודו באיבו…

בכל מקרה, כדאי מאוד – לדבר על זה באופן גלוי ופתוח. 

מצד אחד, זה לא פשוט, להיות בעמדת ה”רוצה”. מצד שני, מעודד לדעת שברוב המקרים – מי שמסוגל להגיע למקום שהוא רוצה ולהחליט – בדרך כלל משקף בריאות גדולה ביחס לנישואין וחתונה, ואם זה לא יקרה הפעם זה יקרה עם מישהו אחר…

כדאי באחת הפגישות לפתוח את זה ביניכם, ולראות מה כל אחד צריך במצב המורכב הזה. אפשר גם להיעזר בייעוץ זוגי – ולבחון באופן מקצועי איך ניתן לקדם את הקשר, ולהגיע להחלטה לכאן או לכאן.

אחד הדברים שיכולים לתת כוח גם במקום הזה – זו הידיעה שה’ איתי. שהוא מוליך אותי לחתן שלי. שזה יקרה בסוף. השם אוהב אותי והוא ידאג לזה. זה מקום חזק ובטוח כאן יכול לתת המון כוח.

וגם מה שנכתב לעיל – עצם זה שיכולתי להגיע למקום של בחירה, והחלטה ורצון – משקף בריאות זוגית גדולה. בע”ה זה יקרה לי ממש בקרוב.  איתו או בלעדיו…

***

ישבנו על הדשא מתחת לטיילת ארמון הנציב.

נשמתי עמוק. הגיע הרגע.

“אביתר? אנחנו יכולים רגע לדבר על משהו?”

“כן, בטח. מה שתרצי. רק לא על המוזיאון. זה היה נורא. חייב קצת אייס קפה כדי להירגע.” הוא אמר ולקח שלוק ארוך מכוס הפלסטיק הגדולה שלו.

אבישג שיחקה מעט בכוס.

“אני… אני רוצה לשתף אותך באיך שאני מרגישה לגבי הקשר שלנו.”

לחייה האדימו קלות מתחת לשיזוף הקיצי.

אביתר הניח מידו את הכוס, והביט בה ברצינות.

“קודם כל אני רוצה לומר לך- תודה. אני שמחה מאוד בקשר שלנו ב”ה. הוא משמעותי לי וחשוב לי. וזו מתנה ענקית שקיבלתי בארבעת החודשים האחרונים. אז תודה.”

“בשמחה” אמר אביתר בחיוך נבוך.

“אני יודעת שאני נמצאת במקום מאוד שלם מבחינת הקשר, ואני יודעת שאתה פחות בטוח.

זו החלטה ענקית, והיא תשפיע על החיים של שנינו. אני לא רוצה שתחליט בחיפזון לכאן או לכאן, אבל מצד שני אני חוששת שההחלטה תמשך ותמשך…

אז… חשבתי שאשאל אותך; מה יכול לעזור לך להגיע להחלטה? ואיך אני יכולה לעזור לך בזה..?

שנינו רוצים לדעת כבר מה יהיה… ומתפללים שיהיה טוב בעזרת השם… אז אולי נעבוד על זה ביחד… טוב?”

פורסם גם בעלון – ”קרוב אליך”

2 תגובות
  1. אני

    מה קרה בסוף? השארתם במתח…

  2. רנת

    הסיפור מביא יפיפה את הדילמה. תודה רבה על הרעיון לקבוע דד-ליין. שלא נדע..
    רנת

השארת תגובה

רוצה לקבל עדכונים כשבלוג חדש מתפרסם?

יש למלא פרטים. הנתונים נשמרים במערכת ולא יופיעו באתר.

חברה מושלמת

חברה מושלמת הילה נכנסה לדירה בסערה. שלחה אלי חיוך ו”מה קורה, רונית?” חברי, והסתגרה מאחורי הדלת עם הטלפון הנייד שלה. בעברו השני של הקו נמצא

לקריאת הבלוג »

מכתב מבור

מכתב מבור אני כותב לך מכתב, כי אני מרגיש שאין לי כבר ברירה אחרת.אין לי כבר קול לצעוק לך יותר.אני מלווה אותך מאז שאת קטנה,נמצא

לקריאת הבלוג »

המשפחה שלו

המשפחה שלו כבר בבירורים הבנתי שהמשפחה שלו שונה משלי, אבל שהוא בחור מאוד מיוחד וזה יכול ממש להתאים. עמדתי מחוץ לדלת, מתבוננת בשלט “כאן גרה

לקריאת הבלוג »

לחכות לו?

לחכות לו? בס”ד לחכות? כשראיתי אותו, ישר ידעתי שיש בו משהו שונה. שהוא לא כמו כל מי שנפגשתי איתו עד היום… זה עדיין לא אומר

לקריאת הבלוג »

חתונה עם אברך

חתונה עם אברך אני חוזרת עכשיו מביקור בבית של אחת החברות הכי טובות שלי, שהאמת שעוד אף פעם לא הייתי אצלה בבית. למה? כי היא

לקריאת הבלוג »

חברה אמיתית

חברה אמיתית בס”ד טליה ניסתה ללמוד למבחן. זה היה מבחן גדול במיוחד, על הקורס החשוב ביותר (והגדול ביותר) במהלך הסמסטר. הבהוב מכיוון הפלאפון שלה. טליה

לקריאת הבלוג »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן