חברה אמיתית

טליה ניסתה ללמוד למבחן.
זה מבחן גדול במיוחד, על הקורס החשוב ביותר (והגדול ביותר) במהלך הסמסטר.

הבהוב מכיוון הפלאפון שלה.
טליה מנסה להתעלם ממנו ומחליטה לדחוף אותו לתוך הארון, כדי שלא יפריע לה לפחות בשלוש השעות הקרובות.
היא חייבת להתרכז.
אין מצב שהיא עושה מועד ב' בקורס הזה.

בדרך לארון היא מעיפה מבט בכל זאת, על הדרך.
על הצג מופיעות שלוש שיחות שלא נענו: אמא ורווית (2); הודעה קולית מרווית; ושלוש הודעות וואצאפ: יעל בקבוצה של הלימודים ורווית (2).

לאמא היא תחזור מאוחר יותר.
היא תבין.

שמישהי אחרת תענה ליעל.
בכל מקרה זו שאלה על קורס אחר שאין לה מושג בו.

רווית.
לרווית אני חייבת לענות, חשבה טליה.

"היי, טליה, מה נשמע? הכול טוב?" (10:45)

"וואי, טליה, למה את לא עונה לי? אני חייבת אותך דחוווף!!!" (10:55)

"היי רווית, אני לומדת למבחן ממש חשוב. לא יכולה לדבר כרגע. אני אהיה פנויה אחר הצהריים, בסביבות חמש וחצי. ואם אוכל, אתקשר אלייך קודם". (11:14)

היא לא באמת תהיה פנויה בחמש וחצי, אבל היא לא יכולה לדחות את רווית לגמרי.
ועכשיו היא באמת חייבת ללמוד.
ויש לה עוד את הפגישה הזאת בערב.

אחרי חצי שעה של למידה הטלפון בבית מצלצל.
טליה מתעלמת.
זה בטוח לא בשבילה.
ובכלל – אף אחד לא אמור להיות עכשיו בבית.

היא מנסה לחזור לריכוז.
הטלפון מצלצל שוב.
ושוב.

טליה נאנחה וקמה לענות.
"טליה, מה קורה איתך? למה את לא עונה בפלאפון?

אני ממש חייבת אותך! חשבתי שאת חברה שלי,

ובדיוק כשאני צריכה אותך את נעלמת?"

"רווית, כתבתי לך שאני לומדת למבחן חשוב…"
ניסתה טליה להסביר בעדינות.

"אז המבחן יותר חשוב לך ממני? למבחנים יש מועדי ב'. לי אין. עכשיו תקשיבי…"

טליה נאנחה לעצמה בשקט והקשיבה לרווית בסבלנות בשישים ושמונה הדקות הבאות.

"תודה שהקשבת, טליה, את חברה אמיתית".
סיימה רווית את השיחה.

במשך השעות הבאות היא שוקעת בסיכומים, מנסה להספיק כמה שיותר בזמן שנותר לה.
בחמש וחצי היא עוזבת את המחברות.
היא חייבת להתכונן לדייט הזה.

אולי תקופת מבחנים היא לא הזמן הנכון לדייטים, היא חושבת.
אבל המון זמן לא הייתה לה שום הצעה בכלל.
וההצעה הזאת אפילו נשמעה לה ממש טובה.
חבל לפספס את ההזדמנות.

טליה מוציאה מהארון את השמלה שרצתה ללבוש וגם את הפלאפון.
זה היה רעיון טוב לשים אותו בארון.
חמש שיחות שלא נענו מרווית וארבע־עשרה הודעות וואצאפ.
בטח מהבוקר.

היא מתארגנת מהר, מספיקה לתפוס את האוטובוס שרצתה ויורדת ממנו סמוך לגן הוורדים, שלוש דקות לפני הזמן.

היא רואה בחור עובר ונדרכת.
אבל הוא ממהר לצד השני של הכביש, ובכלל לא מביט לעברה.

הבחור מאחר בשתי דקות.
אולי כדאי לה להתקשר אליו.
לוודא שהכול בסדר.

היא מוציאה את הטלפון מהתיק ורואה שהוא מצלצל.
שוב רווית.
לענות.

תנועה בזווית העין מושכת את תשומת ליבה.
הבחור שעבר על פניה קודם ניגש אליה.

"את טליה".
הוא קובע יותר מאשר שואל.
היא מהנהנת.
"סליחה, חשבתי שקבענו בצד השני. נעים מאוד, אני אביאל".

"נעים גם לי", טליה מחייכת.
לא נורא שהוא איחר קצת.

הם נפרדו באותו מקום.
אביאל חיכה איתה עד שהאוטובוס הגיע, ותחושה חמימה התחילה להציף אותה מבפנים.

למחרת בערב הייתה לה שיחה ארוכה עם רווית.
אביאל התקשר פעמיים ושלח הודעה.
אבל היא ממש לא יכולה שוב לומר לרווית שתחזור אליה אחר כך.
היא נורא נעלבה אתמול, כשטליה לא ענתה לה.

בתור פיצוי,

היא הבטיחה ללכת עם רווית לקניות שהיא רצתה ביום רביעי

לבוא אליה הביתה ביום חמישי

ולנסוע ביחד ליריד האומנות ביום שישי.

"ערב טוב, טליה. היה לי נעים ומעניין לפגוש אותך אתמול

ואשמח להעמיק את ההיכרות בינינו. האם מתאים לך להיפגש שוב מחר בערב?"

טליה סימסה "כן!" מהיר בחזרה.
לפני שקלטה שהיא אמורה לפגוש את רווית מחר בערב, ולמחרת, וגם ביום שלאחר מכן.

מה לעשות.
לאכזב את החברה הכי טובה שלה.
לדחות את הבחור שאולי אולי יהיה החתן שלה.

היא הצליחה לקבוע עם אביאל פגישה בבית קפה מספיק מאוחר

כך שתוכל להיפגש עם רווית קודם.
לבית הקפה היא הגיעה בכל זאת קצת באיחור

והרגישה ממש רע בקשר לזה

אבל אביאל קיבל את זה בהבנה.

הם הזמינו שוקו חם.

הוא שוב ליווה אותה לאוטובוס.

וכך עברו עוד כמה וכמה פגישות מהנות.

לקראת סוף הפגישה השישית,

לפני שנפרדו, אביאל היה נראה קצת מוטרד ואמר לה:

"טליה, אני מרגיש שמשהו שמכביד עלייך, שמשהו מונע ממך להיות לגמרי בקשר.
אני יודע שאנחנו נפגשים רק זמן קצר, אבל אני רוצה שתרגישי בנוח לדבר על זה".

טליה הרכינה את ראשה.

גם היא הרגישה שמשהו מכביד עליה.
ואם להיות כנה, מישהי מפריעה לה להיות במקום שהיא חולמת עליו.
איך רווית תקבל את אביאל.
איך היא תצליח לתמרן בין שניהם.
מה יהיה.

האוטובוס שבדיוק הגיע חסך ממנה תשובה מיידית לאביאל.
אבל הוא לא פטר אותה מתשובה לעצמה.

מצפים ממני.
חברה טובה שלי מצפה.
איך אני יכולה לאכזב אותה.

כל אחת מאיתנו חווה מערכות יחסים כאלה

במוקדם או במאוחר – ציפייה גדולה

ניסיון לרצות, ועוד אחד, ועוד אחד.

ופתאום אני מגלה שערכים שחשובים לי נרמסים בדרך.

אולי אלו קשרים, אולי המרחב האישי שלי ואולי העולם הפנימי שלי.

הקטע הוא שמערכת יחסים כזו מצמיחה בקלות רודן מהצד השני.
מין רווית כזו שבטוחה שהכול מגיע לה

ודורשת ממני לחכות לה עם אוזניים פתוחות.
תמיד.

חלק משמעותי מאוד מבנייה של קשר בריא

היכולת לשים גבולות

המסוגלות לומר לצד השני משפטים כמו: "זה פחות נראה לי"

"לא מתאים לי" או "אני מעדיפה בזמן אחר".
זהו קשר בריא שיש בו מקום לשני הצדדים.

שאלת המפתח המשמעותית היא: מה אני רוצה.
אני רוצה לפגוש את רווית עכשיו.
אני רוצה להקשיב לה עכשיו.
אני מרגישה שמותר לי להגיד לא.

ואם אסור לי – מה זה אומר על הקשר.

ברור שבכל מערכת יחסים נדרשים לעיתים לוותר ולהתפשר.
אבל אולי דווקא בגלל שאני כזאת טובה, אכפתית, רגישה ונזהרת שלא לפגוע

(ותודה להורים ולמורות מהאולפנה שהביאוני עד הלום)

דווקא בגלל זה חשוב כל כך לשים לב לבריאות של הקשרים.

בכל מערכת יחסים מכל סוג שהוא חשוב להרגיש

שזה קשר שאני בוחרת בו.
שאני יכולה לבחור מה המינונים הנכונים לי מבחינת תדירות הפגישות

מבחינת רמת השיתוף, מבחינת המרחב האישי שלי.

ההתרחשות הזו מול החברה הטובה היא כל כך משמעותית.
כי בהעתק־הדבק, ובקלות, אנחנו עלולות להעתיק את הדפוס הזה גם לקשר זוגי.

אז.
מותר לומר לא.

השארת תגובה

ביטול

רוצה לקבל עדכונים כשבלוג חדש מתפרסם?

יש למלא פרטים. הנתונים נשמרים במערכת ולא יופיעו באתר.

להתחתן?!

ינואר 6, 2026 אין תגובות

להתחתן?! על הנייר, הכול היה מושלם.היו בו כל הדברים שהיא רצתה.אחרי תקופה ארוכה של יובש בהצעות, התקשרה אליה חברה מהשירות ושאלה אם היא פנויה.אמרה שיש

לקריאת הבלוג »

"חברה אמיתית"

דצמבר 30, 2025 אין תגובות

חברה אמיתית טליה ניסתה ללמוד למבחן.זה מבחן גדול במיוחד, על הקורס החשוב ביותר (והגדול ביותר) במהלך הסמסטר. הבהוב מכיוון הפלאפון שלה.טליה מנסה להתעלם ממנו

לקריאת הבלוג »