שמי תהילה. אני כרגע בהפסקה, כבר חודש וחצי. ההפסקה הזאת דורשת ממני הרבה אומץ להגיד "לא" להצעות. אבל אני לא רוצה לצאת עכשיו. זה יהיה ממקום פנימי לא טוב. אני מרגישה שאני חייבת עצה ועזרה כדי להצליח להמשיך לחפש ממקום בריא ואמיתי. לפני חודש וחצי נפרד ממני בחור שיצאתי איתו חמישה חודשים. הקשר איתו התחיל לאט, אבל בטוח. עם הזמן הפגישות הלכו ותכפו, והקשר נהיה עמוק יותר ויותר. כבר ראיתי את עצמי מתחתנת איתו. ממש ככה. שיתפתי אותו בדברים הכי עמוקים שלי. היו לנו המון חוויות משותפות. התחלנו לדבר על העתיד. הייתי בבית שלו והוא בשלי. הייתי בעננים. ואז… הוא חתך. היום, כשאני מסתכלת אחורה, ברור לי שהיו סימנים מוקדמים. אבל אז לא ראיתי כלום. הוא לא הסביר הרבה. רק אמר שיש בינינו פער גדול מדי, שהוא פשוט מרגיש שזה לא זה. בפגישה שבה הוא נפרד ממני, כל כך לא קלטתי מה קורה, שלא שאלתי כלום. אחרי כמה ימים התחילו לצוף המון שאלות. למה באמת הוא נפרד ממני? מה קרה שם ולא ראיתי? לא הייתי מסוגלת להתאפק ושלחתי לו הודעה. ביקשתי שיגיד לי את כל האמת. הוא התקשר, ושוב אמר שפשוט הרגיש שהפער בינינו גדול מדי ושהוא מרגיש שהוא לא מסוגל להתחתן איתי. יצאתי מהקשר הזה עם כל כך הרבה סימני שאלה. כשהתחלתי לצאת לדייטים, הייתי מתמסרת מיד לקשר. נפתחת, מתרגשת, נפגעת בקלות. כל קשר שהיה לי ונגמר, גם אם אני זאת שחתכתי, שרט בי שריטה. הבחורים שיצאתי איתם המשיכו להסתובב איתי גם אחרי שנפרדנו. הרגשתי שאני צוברת עליי עול כבד של תחושות שליליות כלפי עצמי. שאני משווה כל הזמן. שהקשרים שהיו לי ממשיכים איתי הלאה. הבנתי שאני צריכה לעבור תהליך פנימי משמעותי מאוד עם עצמי. כדי שאוכל להיכנס לקשר חדש מתוך עמדה פנימית ששמחה במי שאני. התחזקתי מאוד באמונה שהקב"ה ישלח לי בחור מדהים, שווה ומיוחד. התייעצתי עם מאמנת שעזרה לי להגביר את האמון בעצמי ולהשתחרר מהצלקות שהקשרים הקודמים השאירו בי. ואז הגיע הקשר האחרון שסיפרתי לך עליו. התקדמתי צעד־צעד, במתינות ובסבלנות. הקפדתי לחשוב גם עם השכל ולא ישר להתלהב ולהיסחף. הקשר התקדם ופשוט הרגשתי שזה זה. וזה נגמר. ופשוט התרסקתי. אני מרגישה קושי גדול מאוד להמשיך ולהיפגש כרגע. כי אני פשוט לא רואה איך אני יכולה להשתחרר מהקשר הזה. איך אני ממשיכה לצאת בלי להשוות אליו כל הזמן? ויותר מזה – איך אני ממשיכה להיפגש מתוך אמון וביטחון בעצמי ובקב"ה? אני אפילו לא יודעת למה הוא נפרד ממני. ותחושת חוסר הוודאות, וההשפלה, וגם… כן, גם רגשות אשמה ושאלות אינסופיות מה הייתי צריכה לעשות אחרת… כל הדברים האלה מתערבלים בתוכי. ואשמח מאוד לעזרתך – איך להמשיך מפה הלאה? |