"את מבינה? זו הפעם הראשונה שאני עושה את זה.." היא אומרת לי והעיניים שלה כלפי מטה, בוהות בכפית שבוחשת בתנועות עגולות בכוס התה, יוצרת בו סערה קטנה שמנוגדת לקול השקט שבו היא מדברת. קול ששלם עם תוכן דבריו ובכל זאת עצוב מהם.
"לא תמיד אני כזו ביישנית", היא מחייכת פתאום, "לפעמים אפילו מתפרץ ממני אומץ בלתי רגיל". וכדי לשכנע אותי באמיתות דבריה היא מוסיפה- "היתה איזו פעם שניגשתי לבחור שנראה מהמם בחתונה ושאלתי אותו אם אפשר להציע לו מישהי. לא גיליתי לו כמובן שהמישהי הזו היא אני".
החיוך המשוחרר נמחק די מהר והיא חוזרת לכוס התה שלה, כשניגשים שני בחורים ובחורה אחת תוך כדי שיחה ערה לבופה הקטן.
"זה פשוט משתק אותי". היא חוזרת לדבר בשקט כשהם מתרחקים מעט. ההרגשה שאני במבחן מול קהל, שכל תנועה שלי נבחנת בזכוכית מגדלת, שאני צריכה לשקול כל מילה, כל מבט, שאני אחת מתוך הרבה אחרות שגם הן רוצות בדיוק כמוני. הביטחון שלי צונח צניחה חופשית באירועים כאלה".
"את לא מבינה למה באתי לכאן היום נכון"? היא לא מחכה לתשובה וממשיכה-
"את בטח מבינה כמה קשה לאבידה להיות ככה פאסיבית כל כך הרבה זמן ולחכות שבעליה יחפש אותה סוף סוף. וחוץ מזה צריך לעשות השתדלות לא? לצאת קצת מאזור הנוחות.
הכי היה מתאים לי שחברה שלי, הטובה ביותר אם אפשר, תציע לי חבר של בעלה, ונפגש תקופה ונדע שזה זה. אבל אני מבינה שכבר לא בטוח שזה יקרה. אז אני משתדלת, ואחר כך משתדלת עוד.
והולכת לשדכניות, ומבקשת מבני משפחה שיזכרו אותי, ומבקשת מחברה שתנסה להציע לבחור אחד ששתינו מכירות וכבר הרבה זמן אני מחכה שמישהו יציע לי אותו וזה לא קורה.
הכי מתאים לי שזה היה קורה בדרך הפשוטה והמכבדת שתמיד חלמתי עליה. הרבה פחות מתאים לי כמובן לרשום את עצמי לכמה אתרי היכרויות במקביל. לקבל לפעמים הודעות מגברים שמבוגרים ממני לפעמים ביותר מעשר שנים ופעם אחת גם מאחד נשוי.. בכיתי לילה שלם אחר כך. את יכולה לתאר לעצמך."
אני בהחלט מתארת לעצמי, וממשיכה לתאר לעצמי גם אחרי שהיא לוחשת- "תודה שהקשבת לי, לא יודעת למה סיפרתי את זה דווקא לך.. " ונכנסת מכונסת בעצמה אל תוך חדר הישיבות הגדול שכמה שניסינו לשוות לו מראה משפחתי ונחמד, שייתן הרגשה טובה למשתתפים במעגלי ההיכרות, אני עדיין יכולה להרגיש בו את המתח והבושה ומבוכה.
אני ממשיכה לחשוב על מה שהיא אומרת גם תוך כדי הסבב הבא, ונזכרת בשבת פנויים פנויות שהשתתפתי בה לפני שנתיים ואיך חזרתי עצובה ממנה וריקה הרבה יותר משהלכתי. ועל מפגש אחד עם שדכנית מהממת שדווקא הגיעו לי ממנה לא מעט הצעות, ועל אחת אחרת שהיתה צעירה ממני בכמה שנים והילדים שלה נכנסו באמצע והפריעו ואפילו שהיא היתה הכי נחמדה בעולם, וגם הציעה לי כמה הצעות טובות, לא הצלחתי להיפטר מתחושת ההשפלה שנדבקה בי.
בוידוי הלא צפוי שלה היא הצליחה לערער אותי, אפילו ששכנעתי מלא חברות לבוא לכאן היום, ואני באמת חושבת שטוב שבאו, פתאום אני עסוקה נורא באיך שהן מרגישות ומה עובר עליהן. אני גם יודעת שלא הקשבתי לה רק כי אני נחמדה, ורוצה שהערב הזה יצליח, וכי קיבלתי על עצמי הבוקר להיות אמפתית וסבלנית לכל מי שיגיע.
הקשבתי לה כי נכון שהיום אני כאן בתפקיד, אבל לולא המגננה הזו, אני חייבת להודות- אני חשופה ופגיעה בדיוק כמוה.
********************************************
וזה בדיוק מה שאנחנו הולכות לעשות בעזרת השם
בסדנא של ה"חבורה"!
להבין איך מגיעים להצעות איכותיות
בצורה שמתאימה לנפש שלי
וההשתדלות שנכונה לי!
השארת תגובה