למתבונן מרחוק נדמה היה כאילו הם במעין מרדף- הוא הולך ראשון, בצעדים מהירים ובטוחים, והיא אחריו, איטית יותר ומהוססת, משתדלת לעמוד בקצב.

השיחה אמנם קלחה אבל גם שם התגלו פערים- הוא יותר שואל, היא יותר עונה. היא מדברת בסימני שאלה, והוא בסימני קריאה. הוא בעיקר מדבר, היא בעיקר מקשיבה.
וזה לא שזה לא טוב. היא הרי רצתה מישהו שיתן לה ביטחון, שיהיה מוביל, החלטי, גבר.
ובכל זאת, אחרי הפגישה השלישית, כשהוא שאל- מה את אומרת? איך את מרגישה? היא פתאום בכלל בכלל לא היתה בטוחה.

כשהתקשרו להציע לה בחור מקסים ועדין וקצת ביישן, ה"כן" החליק לה בקלות, אפילו שפעם לא חשבה שזה מה שהיא מחפשת. שזה דומה לה מידי. איתו היא באמת הרגישה שהנחת והשקט עושים לה טוב. הם ישבו יחד, דיברו מעט, שתקו הרבה, וזה לא הפריע להם. להיפך.

אבל אחרי חודש וחצי היא שמה לב שהקשר נשאר כמעט בנקודת ההתחלה. כי אף אחד מהם לא דחף, ולא דחק בשני, ולא שיתף יותר ממה שצריך. הם נשארו באזור הנוחות, שהיה אמנם נח, אבל לא כל כך מרגש, ולא מספיק משמעותי. אז דווקא היא היתה זו ששמה לזה סוף, ונפרדה.

בשבת אחת היא התארחה אצל אחותה הגדולה, ושולחן השבת היה גדול, וחגיגי, וגיסה סיפר את הפרשה לילדים ואחרי ברכת המזון מיד פתח את הגמרא הגדולה. זה הרגיש לה כל כך נכון, וכל כך אמיתי, וברור שזה מה שהיא גם רוצה. וזה החלום שלה- ספריה שתופסת את כל הסלון, ודברי תורה, וחגים בישיבה. ככה נראה בית של אברך, בן תורה.

אבל אז היא נזכרה באותו אחד, שנפגשה איתו שנה שעברה, והוא דווקא עבד קשה באיזו חברה, ובכלל הגיע מרקע פחות תורני ולא למד הרבה שנים בישיבה. אותו היא ממש ממש רצתה, אולי כי ככה גם אבא שלה. וזה באמת מה שהיא רגילה. דווקא הוא היה זה שלא רצה, והיא קצת נשברה.

יום אחד, אחרי איזו הרצאה, היא יצאה בתובנה שהיא חייבת מישהו דומה לה. וביום אחר היא שמעה שיעור של רבנית מדהימה ואחריו היא דווקא החליטה שהיא חייבת מישהו שיכניס קצת שינוי וגיוון ויבא איתו את מה שהיא לא מביאה.

ובדרך חזור מהשיעור, בדיוק כשסיימה שיחה עם חברה, שהציעה לה הצעה מצוינת, הכי הכי בשבילה. והיא, החברה כולה צוהלת ומלאה הבטחה. היא ירדה מהאוטובוס וחיפשה את התחנה הבאה. פתאום היא שכחה. שכחה את הכוון, ואת המספר, ואת מיקום התחנה, ונעמדה לה בוהה מול דוכן של גלידה שעמד שם, בדיוק מולה.
פתאום הדמעות החמות התחילו לטפטף לה על הלחי, ככה באמצע הרחוב. כמו הגלידה של הילד שעמד לידה והביט בה בעיניים גדולות, יודעות כאלה.

ואז, כשהמוכר שאל אותה- "סליחה, את רוצה להזמין? את יודעת מה את רוצה?"
היא הבינה ברגע אחד.
שבאת באמת,

אין לה תשובה.

****

וזה בדיוק מה שאנחנו הולכות לעשות מחר, בעזרת השם
בסדנא של ה"חבורה".
לדייק לנו מי הוא חתן החלומות שלנו.
איזה תכונות אני באמת צריכה שיהיו בחתן שלי ואיזה תכונות זה כי ככה נחשב?
כל זאת ועוד – מחר בשמונה.
עוד לא הצטרפת?
את עדיין יכולה! פה מצטרפים, 96 לחודש במקום 297
מנוי חודשי מתחדש. אפשר לבטל מתי שרוצים.