"האמת, הופתעתי שהסכמת להיפגש איתי.. ' כלילת המעלות' שכמותך , מסכימה לפגוש סתם בחור מהשכונה?" לא ידעתי איך אמורים להגיב לזה, או שבעצם פשוט הייתי ממש בשוק.. ואז…

"נו טוב, אני מקווה, שאת יותר חזקה ב"להקשיב" מאשר ב"לדבר.."

-"רוצה שניפגש?" ניסיתי.

"לא.. סתם התקשרתי.. אבל הי, זה רעיון ממש גאוני! למה אני לא חשבתי על זה? בואי ניפגש מחר! אלא אם יש לך תכנונים אחרים.. הא "כלילת"?

-"איילת."

"קוראים לי איציק.. אבל אין לי בעיה שתקראי לי ככה אם זה עושה לך טוב."

שנים של עבודה על מידת הסבלנות (בתוספת של הלם טוטלי) תרמו את שלהן והצלחתי לא לטרוק לו את הטלפון בפרצוף. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, היה לי ברור שלא יכול לצאת מזה משהו טוב, אבל הבטחתי לדודה שלי שאנסה אז.. בלי להאמין שאני עושה את זה, אזרתי את כל העין הטובה שלי ויצאתי להיפגש עם הבחור הכי לא קשור אליי בעולם- ציניקן שחושב את עצמו.

***

ערב פסח, ב"ה השנה אנחנו זוכים , לחגוג את החג היקר הזה בבית שלנו. די, יש לנו כבר 4 משלנו, הגדול בכתה ו', הגיע הזמן להפסיק לנדוד. אין ספק שזה דרש ממני להשקיע הרבה יותר בניקיון של הבית, בהכשרה של המטבח, בבישולים… אבל החלטנו שזה שווה לנו את זה. הגיע הזמן לנהל את הסדר כמו שאנחנו רוצים. בקצב שלנו.

ב"ה שה' זיכה אותי להיזכר בזה , שאסור לכבס בחוה"מ. הררים של כביסה חיכו לי בסל (ועל הריצפה בחדר כביסה, ועל הריצפה בחדרים, ועל הרצפה במסדרון… למה כ"כ קשה להם לשים אותה במקום?!). ואני, ב"ה, רגועה עדיין. הבית נקי, פחות או יותר, והכביסה? זה רק אומר שלא אספיק לנוח לפני ה"סדר"..

לא ממש נורא.

תוך כמה דק' הכנסתי את הכביסה הלבנה, קצת מרכך וקדימה.. חזרתי לעבודה במטבח. התחלתי להכין את קערת הסדר ושקעתי בהרהורים ופתאום הרגשתי שהחצאית שלי ממש רטובה. מיהרתי לסגור את הברז בכיור, אבל אז שמתי לב ש…הוא סגור… הסתכלתי למטה, וחרדה עמוקה הציפה אותי. על הרצפה הייתה שלולית מים , שהגיעה לי כמעט עד הקרסול (!) הסתכלתי בזעזוע על השלולית ואז שמתי לב, שזו לא הייתה שלולית.. זה היה נהר.. נהר שנמשך מהמטבח היישר לכיוון חדר הכביסה ולא פסח על שום רהיט, משחק, או בגד שעמד לו בדרך. התחלתי לפלס את הדרך והרגשתי שאני עומדת להתעלף.

הבית שהברקתי וצחצחתי כבר שבועות היה מלא במים, הכל היה רטוב ומלוכלך וראיתי בזוית העין גם שאריות של סבון.

ואז שמעתי את הצפצוף של האוטו. הילדים חזרו. מבוהלת מהמחשבה התקדמתי לכיוון הדלת, ראיתי לרגע את עיניו ההמומות של איציק, ואז, משום מה, הן התעגלו בחיוך רחב: "ואוו! רעיון מעולה להדגים לילדים את קריעת ים סוף! הם לא ישכחו את זה בחיים! אל תדאגי! אני כבר אעזור לך לסיים את ההכנות להופעה.. אולי כדאי שבינתיים.. אני אבקש מרבקה שתיקח את הקטנים לגן עד שנהייה מוכנים?"

ואז, הוא טרק את הדלת, לא לפני שלחש לי: "זה בסדר מתוקה, את יכולה לנוח קצת, אני אדאג למופע הזה, עבדת מספיק קשה…"

אחרי 5 דקות איציק חזר כשהוא שר בקול גדול: "מקולות מים רבים אדירים משברי ים…", ו"אילו פינו מלא שירה כים…" אני הוצבתי בתנוחת שכיבה על הספה (זכר לפרעה שנשאר שרוע עמוק בים ולא טבע) עם 'טילון' שווה (זכר להטלה שהטיל הקב"ה את המצרים לים) ומלאת התפעמות מאיציק שעושה הכל לבדו ועוד מוצא דרכים יצירתיות לנחם אותי. ( "את יודעת מזה אומר שזה קורה עכשיו?! הקב"ה מאותת לנו שאנחנו צריכים להיות מוצפים ברגשות תודה על כל החסדים שהוא עושה איתנו. ושאנחנו צריכים להשליך את הגשמיות למים ואז… נצא 'ברכוש גדול'! " ).

אין ספק שההומור הציני של איציק הציל לנו את הפסח הזה.

***

"אה.. אז בעצם אתה לא בקטע של להישאר בישיבה?" -"לא.. אני בקטע של ללמד. התכנסתי בתוך עצמי ב 12 שנים האחרונות ועכשיו אני מרגיש שאני מוכן גם לתת קצת לאחרים.."

שתיקה..

-"זה מציק לך, איילת?" אם זה מציק לי.. כמה פעמים אני צריכה להגיד לשדכנית הזאת , שאני רוצה מישהו לומד. לא "קובע עתים", לא "עובד ולומד", לומד. ברור לי שזה לא פשוט, אבל אני כבר עשר שנים מחזקת בעצמי את התודעה הזו. לא כל אחת מסוגלת.. אני יכולה. ב"ה יש לי עבודה בשפע, אני מסוגלת "להחזיק בית" לבד.. ולא ביקשתי את גדול הדור.. רק רוצה שילמד.. זה שאני כבר מעל 30 אומר שלא מגיע לי להיות אשת ת"ח? מה כבר אין בחורים כאלה?!

***

מחר זאת חנוכה. הילדים כבר יודעים , שב"זאת חנוכה" הולכים לישון אצל סבתא, כי "יש רעש בסלון והם לא יכולים לישון ככה".. אבל האמת.. שזה רק התירוץ שלי.. הם היו שמחים מאד (בלשון המעטה) להיות שותפים ל"רעש" הזה (ואולי זה אפילו היה עושה להם טוב..) אבל אני רוצה להיות לבד בחדר. לבד עם הדמעות.. ואני ממש לא רוצה שהילדים יראו אותי בוכה. האמת שאני מחכה ל"רעש" הזה כל השנה. כל שנה בלילה הזה אני נפגשת מחדש עם עצמי.. ועם הקב"ה. כל שנה בלילה הזה, בלילה החשוך בשנה, אני מגלה, שוב, כמה אני קטנה. כמה אני לא יודעת כלום.. ואיזה מזל יש לי שה' "לא מקשיב" לתפילות שלי, ועושה מה שטוב לי באמת.

כל שנה בלילה האחרון של חנוכה, איציק עושה "משמר" עד הבוקר לכל התלמידים שלו. זה מסתיים ב"טיש " ובשירי נשמה, שאני מחכה להם כל השנה. מדהים לשמוע אברכים צעירים מפזמים יחד עם בני כתה ג' (שנרדמים בינתיים על הספה ), וכולם בדבקות מתוקה כ"כ "מתי תמלוך בציון? בקרוב בימינו!".

ואני.. אני רק חושבת לעצמי , מה הייתי מפסידה אם הייתי הולכת עיוורת אחרי החלום, בלי להקשיב לאבא שבשמיים שמכוון אותי. הייתי מרוויחה ת"ח עצום, אין ספק, אבל כל הילדים האלה.. שהם ממש כמו הילדים שלנו, הילדים שאיציק מקרב במסירות, הילדים שאיציק מעלה על "הדרך", שבלעדיו.. שבלעדינו.. אין לי מושג איפה הם היו.. שאני לא יכולה לחשוב מה הייתי עושה בלעדיהם.. אין ספק שללוות את איציק ולתמוך בו במפעל האדיר הזה, זו זכות לא פחות (ואולי אפילו הרבה יותר) גדולה ממה שיכולתי לחלום..

***

כל אחת מאיתנו חולמת על בעל מקסים. השאלה היא מזה בדיוק "מקסים… האם אנו מחפשים אדם מושלם?

-"ברור שלא.. אין אף אחד מושלם בעולם, גם אני לא מושלמת…"

אז מה זו השלמות הזו שאנחנו מחפשים?

-"אני לא יודעת להגיד על אחרות אבל אני ממש לא מחפשת מישהו מושלם.. אני רק רוצה שיהיו לו את הדברים ההכרחיים.."

מה למשל?

-"למשל רגישות. אי אפשר מישהו שלא יהיה רגיש.. נכון? איך גבר יוכל להבין אותי ואת הצרכים שלי אם הוא לא יהיה רגיש?! ומצד שני, גם אי אפשר שהוא יהיה רכרוכי.. הוא חייב להיות גברי ומוביל, המוביל של הבית. אי אפשר להסתדר עם מישהו שאין לו דעה והוא נשרך אחרייך."

אה… וזהו?

– "את תגידי לי! נראה לך שאפשר בלי מישהו אחראי?! מישהו שיזכור איפה הוא שם את המפתחות של האוטו ולא יברח כל פעם שיהיה קצת קשה..

ומחובר לה'.. נראה לך שאני מסוגלת להתחתן עם מישהו שלא מחובר לה'.. ועמוק? את חושבת שאפשר לחיות עם מישהו רדוד? ו…

" אף אחת לא מחפשת מישהו "מושלם באמת" אבל חשוב לנו שהוא יהיה מושלם עבורנו. שיתאים לנו בדיוק ויענה על כל הצרכים שלנו. אחרת… פשוט אי אפשר להתחתן עם מישהו שהוא לא כזה! אי אפשר!

וחסרונות?

-"נו טוב, אם חייבים.. אבל קטנים ולא משמעותיים.. או לפחות כאלו שלא יפריעו לי ושאני אוכל להתמודד אתם"

רשימת החסרונות "הקטנים" הללו משתנה מאישה לאישה. יהיו שידברו על מראה, אחרות על עדה, גיל, ואפילו תכונות מסוימות.. אבל העיקר- שזה לא יהיה משהו שמפריע לי באמת- כי "איך אני אסתדר עם מישהו ש…(השלימי את החסר) וזה באמת צודק. באמת חייבים שהוא יהיה כזה וגם כזה וגם כזה. זהו קול אמיתי, אך לצערנו הקול הזה סוגר אותנו ולא מאפשר לנו למצוא..

למה?

כי תמיד תכונה אחת באה קצת על חשבון השנייה.

גבר מאד רגיש – לעתים קרובות יראה פחות גברי בעינינו

וגבר מאד אחראי – ישקול כל דבר ויהיה פחות ספונטני וזורם.

כך הקב"ה ברא אותנו, מורכבים, מכילים גם וגם… כולנו מבינות זאת בשכל , אבל ברגש… הדברים שונים.. כל חסרון מאיים עלינו ומרתיע אותנו , ואנחנו בעצם, בלי לשים לב, מחפשות… שלמות..

אז מה עושים? כדי לעבוד על עצמינו ולהתקדם כדאי מאד לכל אחת ליצור את רשימת "החסרונות הקטנים" שלה. לברר מהם הדברים שפחות מפריעים לה (מראה, תכונה, מעמד וכ"ו) ואילו דברים כלל אינם מהווים "בעיה" בעיניה (למרות שבעיני הדודה/אחות/חברה דווקא אי אפשר להתפשר עליהם..)

רשימה כתובה כזו תעזור לנו ליישם באופן מעשי יותר את מה שאנחנו מבינות ב"שכל הקר"-

שאף אחד בעולם הזה לא מושלם, גם לא בעלי לעתיד. ואני מוכנה לקבל את זה. השלב הבא יהיה, לנסות להרחיב את הרשימה.. לא כי אני "מבוגרת וצריכה להתפשר.." לא כי "כל הטובים כבר תפוסים", אלא משום שאני מסוגלת להכיל מורכבות. אני מסוגלת להתמודד עם קושי, אני מסוגלת לעבוד על עצמי ולהכיל גם דברים שחשבתי שבחיים לא אצליח. משום שאני מסוגלת היום להתמודד עם דברים , שפעם באמת לא יכולתי להתמודד אתם. משום שכשמרשים לעצמינו לאהוב מישהו, מצליחים לגשר על פערים, מצליחים למזער את החסרונות המאיימים, מצליחים לשמוח בו כמו שהוא.

ומשום שלעתים מגלים , שדווקא התכונות שחשבנו שאנחנו מעריכות מאד, הן דווקא אלה שפחות…

אבל תמיד, תמיד, תמיד אפשר לדבר אחד עם השני! לדון בקשיים, לחפש פתרונות ולצמוח יחד בשותפות והבנה.

שלא תהיה טעות, אנחנו ממש לא מעודדים להתחתן עם כל אחד. ברור שחשוב ביותר והכרחי לחשוב מה טוב לי, מה מתאים לי, מה משמח אותי, עם מה אני יכולה להתמודד. אבל כדאי להכניס במחשבה הזו גם המון אמונה בעצמי. אמונה בכך שאצליח להכיל מישהו שונה ממני, שאצליח לעבוד על עצמי ולהתמודד עם דברים, שבעבר לא יכולתי לקבל. אמונה בכך שאני "מסוגלת להסתדר עם מישהו ש…" ואני לא מפחדת מכך שהוא לא בדיוק כמו שרציתי או חלמתי.

תני לעצמך את האפשרות להיפגש גם עם ה-לא מושלם, עם החסר שמחכה להשתלם יחד.

והעיקר, שתסמכי על ה' שיוליך אותך בדרך הנכונה

ו…

שתהיי באמת שמחה.

קיבלת את המייל הזה מחברה, ואת רוצה לקבל גם כן מיילים?

ממש בשמחה! כאן את מצטרפת!

עכשיו במכון עומק הקשר:

1. זכינו בחסדי השם ללוות כבר מעל 1500 בנות לחופה. אולי גםלך האימון הרגשי שלנו – אחת על אחת, באופן אישי, יכול להיות טוב?כאן את לוחצת לכל הפרטים.  אפשר גם להתקשר – 0584170276

2.החבורה! – מיזם חברתי חדש של עומק הקשר – סדנא שבועית עם נחמה, חברות, מאגר מטורף של שו"ת לקראת נישואין, מפגשי חברות מפנקים בירושלים ועוד המון כיף – במחיר חברתי

כל הפרטים כאן אפשר גם להתקשר – 0584170276

התארסת?מוזמנת ללחוץ פה ולקבל את הערכה למאורסת  מזל טוב!